גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת ביצה
דף כג ע"א

האם נשים מצוות במצות עשה של שביתת בהמתן?

מצות שביתת בהמתו נלמדת מפסוק (שמות כג, יב): "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר", והיינו, שאסור שבהמת ישראל תעשה אחת מל"ט מלאכות ותולדותיהן, ואפילו כשעושה מעצמה, ואיסור זה אינו אלא עשה, כי לא נאמר בו לאו, והוא נבדל מאיסור 'מחמר', הנלמד מהפסוק (שם כ, י): "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך", שהרי איסור זה הוא כשנעשית המלאכה במשותף, האדם והבהמה (עי' שבת נא: תוד"ה במה בהמה).

וכתב הגאון רבי עקיבא איגר בתוספותיו (שבת ריש פ"ה): "ואני מסתפק אם נשים מצווין על שביתת בהמתן, היכא דליכא משום מחמר [והיינו, שאינה עושה המלאכה במשותף, האדם והבהמה, כי אז יש בזה איסור לאו, כאמור], כיון דהוי רק עשה, י"ל דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, דנשים פטורות, אף דחייבות בקידוש היום – מהיקישא דזכור ושמור. [כוונתו היא, על פי מה שארז"ל (שבועות כ:): "נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה, דאמר קרא 'זכור' ו'שמור', כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה", ומזה נלמד, שכל שישנו בחובת שמירה, שהיא שמירת לא תעשה בשבת, ישנו גם בכלל חובת מצות עשה שיש בשבת, ולכן נשים חייבות גם במ"ע של שבת, אע"פ שהן מצוות שהזמן גרמא]. יש לומר, דדוקא בקידוש דהיינו ה'זכירה', אבל בשאר מצות עשה יש לומר דפטורות" [דהיינו, שיתכן שההיקש של 'זכור ושמור' נאמר רק לענין מצות עשה של קידוש היום הנלמדת ממצות 'זכור', ולא בשאר מצוות עשה של שמירת שבת]. וציין הגרעק"א לדברי הר"ן במס' שבת פרק כל כתבי (מד.): "שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, כדילפינן מ'זכור' ו'שמור', 'את שישנו בשמירה ישנו בזכירה', ובכלל זה הוי כל חיובי שבת", ולפי זה נשים חייבות גם במצות עשה דשביתת בהמתו. ונשאר הגרעק"א בצ"ע על ספיקו.

גם הפמ"ג נסתפק בזה, בזה"ל (או"ח סי' שא מ"ז ס"א): "ואם נשים מוזהרים על זה (-על שביתת בהמתו)... ואף שהוא עשה, וקידוש היום איתקש שמירה וזכירה, מ"מ יליף מיניה דלכל מילי דשבת שוין אנשים ונשים" (וכן כתב ב'תיבת גמא' פר' בשלח אות ב).

כמו כן דן בזה גם ה'מנחת חינוך' (מצוה לב, מוסך שבת, שביתת בהמתו אות ח), וז"ל: "ולכאורה כיון דשביתת בהמתו ועבדו בלא מחמר הוא רק עשה, א"כ הוי ליה עשה שהזמן גרמא, א"כ נשים פטורות ומותרות להיות בהמתן עושה מלאכה, ואף אם נאמר דעשה דשבת ויו"ט נשים מצוות, היינו משום דאיכא לא תעשה ג"כ... אבל שביתת בהמה דליכא אלא עשה, אם כן מהיכי תיתי יהיו מוזהרות, וגבי קידוש היום אי לאו היקישא דזכור ושמור היו נשים פטורות... אם כן כאן יהיו נשים פטורות ומותרת בהמתן לעשות מלאכה בשבת, ובאמת לא ראיתי זה בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתבו זה, דאשה אינה מצווה על עשה זה".

בהמשך דבריו הביא המנ"ח הוכחה מהא דמבואר במכילתין (דף כג. וכ"ה בשבת נד:) במה ששנינו: "שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים, פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביום טוב ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן", ואמרו בגמרא: "למימרא דראב"ע חדא פרה הויא ליה, והאמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב, תליסר אלפי עגלי הוה מעשר ראב"ע מעדריה כל שתא ושתא. תנא, לא שלו היתה, אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו", מבואר, שגם נשים מצוות על שביתת בהמתן, כי אם אינן מצוות על כך, שפיר לא מיחה בשכנתו - גם לדעת החכמים שפרה אינה יוצאת ברצועה שבין קרניה, כי בפשטות היתה הפרה יוצאת בלבד, ואין בכך כי אם משום שביתת בהמתו, ונשים לא נצטוו בכך. כמובן שלפי דברי הר"ן שהביא הרעק"א, שבכל עניני שבת – בין עשה בין ל"ת – אנשים ונשים המה שוין, אתי שפיר מדוע היה לו למחות, כי הרצועה נחשבת כמשא, היה לו למחות גם לשכנתו, מאחר שגם הן מצוות על שביתת בהמתן (עי' תוס' רעק"א שם הערת התלמיד).

אולם ישנם אחרונים (תפארת יעקב וחי' ר' אליהו גוטמאכר על המשניות שבת שם; שו"ת תורת חסד או"ח סי' לג אות ו, ועוד) שדחו הוכחה זו, כי יתכן ששכנתו של ראב"ע הנהיגה את הבהמה, ואם הרצועה נחשבת כמשא, עברה בכך בלאו דמחמר, ואשה מוזהרת עליו, כי על ל"ת מוזהרת גם כשהזמן גרמא, אולם, פשטא דמתניתין נוטה שהאיסור הוא משום שביתת בהמתו, כי משמעות הדברים היא, שהפרה היתה יוצאת מעצמה, ואין בזה כי אם משום איסור שביתת בהמתו.

בהמשך הדברים כתב המנ"ח, שלפי שיטת הריטב"א (קידושין כט. ד"ה ואיהו) דהא דנשים פטורות ממצות עשה שהזמ"ג אינו אלא במצוה שבגופו, כמו ציצית ותפילין וסוכה וכדו', אבל למול הבן שאינה מצוה שבגוף רק על דבר אחר, האשה ג"כ חייבת לולי שפטרתן התורה במפורש, ולפ"ז יובן היטב מדוע הנשים מצוות על שביתת בהמתן, שהרי מצוה זו היא ג"כ על גוף אחר, ולא על האשה עצמה, אכן, לדעת שאר ראשונים (ראה תוס' קידושין כט. ד"ה אותו ועוד) שחולקים על הריטב"א, לא יעלו הדברים לנכון.

ובאמת יש שמצדדים, שגם אם אין הנשים מצוות בשביתת בהמתן מדאורייתא, הרי איסור דרבנן יש בזה (עי' תורת חסד שם; שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכט, ועוד), אמנם, גם המנ"ח רוצה בדבריו לחדש כן, אלא, שתמה על זה, דאם כן בכל מצוות עשה שהזמן גרמן תהיינה הנשים חייבות מדרבנן, ומאי שנא מצות שביתת בהמה משאר מ"ע שהזמ"ג. ומצינו כמה ביאורים בזה, אך נביא כאן לסיום את דברי ה'תורת חסד' (שם), כי "אף דאשה אינה מצווה מדאורייתא במ"ע דשביתת בהמה, מ"מ איכא איסור דרבנן משום עובדין דחול" (וע"ע בשו"ת רעק"א תליתאה סי' פ; תפא"י על משניות שבת שם; שו"ת בנין שלמה ח"א סי' טז וח"ב סי' כא).