סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הוה ליה אסורייתא דחרדלא – חרדל

 

"אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו ביום טוב? לא הוה בידיה, אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב" (ביצה, יב ע"ב).

פירוש: מסופר: אושפזיכניה [מארחו] של רבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא [היו לו חבילות חרדל] שלא עובדו כלל, והיה הזרע נתון עדיין בגבעולי החרדל, אמר ליה [לו] לאורחו החכם: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו [האם מותר לפרוך את שרביטי החרדל ולאכול מהם] ביום טוב? לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה], אתא לקמיה [הלך רבא בר חנן לפני] רבא לשאול אותו. אמר ליה [לו] שנינו: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ואם כן מותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי:  חרדל לבן     שם באנגלית:  Mustard   שם מדעי:  Sinapsis alba

שמות בשפות אחרות:  ערבית - חרדלא


נושא מרכזי: החלקים הנאכלים בחרדל.
 

הכלים שבעזרתם מנסים החוקרים לזהות מיני צמחים ובעלי חיים המוזכרים במקרא וספרות חז"ל מגוונים ואחד מהם ואולי החשוב ביותר הוא תיאור מאפיינים שונים שלהם המופיעים במקורות. על פי המקורות החלק הנאכל בחרדל הם גרגירים קטנים ביותר ("טיפת דם כחרדל") שטעמם חריף וצבעם כנראה צהוב. פרט מבנה נוסף המשתקף מסוגייתנו הוא מבנה הצמח והאופן שבעזרתו מופרדים הגרגירים הנאכלים. קרוב לוודאי שהפרי הוא "תרמיל" (קוציץ) הדומה לתרמיל קטניות שניתן לפרוך אותו ולהוציא מתוכו את הגרגירים (הזרעים): "... מהו לפרוכי ומיכל מנייהו ביום טוב ... אמר ליה: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב וכו'". לדמיון החרדל לקטניות יש גם השלכה להלכות חמץ. בהגהות רבינו פרץ (סמ"ק, מצוה רכ"ב) אנו מוצאים: "ומנהג הגון הוא ליזהר מכל קטנית כדפרי', ואפילו מחרדל משום דהוי מידי דמידגן, אף על גב דתלמודא שרי אורז זהו דוקא בימיהם שהיו כולם בקיאים בהלכות איסור והיתר, אבל עכשיו בדורות אחרונות ודאי יש לגזור כדפרי' וכו'".

יש להעיר שאמנם פרי החרדל (ושאר בני משפחת המצליבים שעליה הוא נמנה) דומה לפרי הקטניות מבחינה חיצונית אך למעשה, בהגדרה הבוטנית, אין הוא תרמיל. בדומה לתרמיל גם פרי המצליבים מתפתח משחלה עילית בעלת שני עלי שחלה אלא שבניגוד אליו מתפתחת ביניהם מחיצה קרומית. אצל מינים אחדים הזרעים מחוברים למחיצה זאת. נוכחותה של מחיצה זאת מבדילה בין הקציץ (פרי המצליבים) לתרמיל (פריין של הקטניות), שבו אין מחיצה בין שני עלי השחלה.

בימינו עיקר השימוש בחרדל (מדובר בכמה מינים שונים) הוא בזרעיו המשמשים להכנת ממרח החרדל. במידה מסויימת ניתן להשתמש גם בגבעולים ובעלים לתיבול משום שגם להם טעם חרדל. גם בתקופת חז"ל גידלו את החרדל כירק מאכל למטרות דומות אך בעיקר עבור הזרעים. על שימוש כפול זה אנו לומדים בתוספתא (מעשרות, ליברמן, פ"ג הלכה ז'): "... כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק, חרדל שזרעו לזרע וחשב עליו לירק מתעשר זרע וירק ... אמר ר' יהושע בן קבוסיי מימי לא גס לבי לומר לאדם צא ולקט תמרות של חרדל וכבוש והוי פטור מן המעשרות וכו'". הר"ש ליברמן מסיק מתוך גירסה זו בתוספתא (כתב יד ערפורט) שהשימוש העיקרי בחרדל היה עבור זרעיו ולכן אם זרע לירק גם הזרעים חייבים במעשר ללא מחשבה מפורשת. בניגוד לכך אם זרע עבור זרעים הירק מתחייב במעשר רק אם חשב עליו במפורש.

אכילת ירק החרדל מוזכרת במשנה (מעשרות, פ"ד מ"ו):"רשב"ג (נ"א: רבן גמליאל) אומר: תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן חייבות במעשר וכו'". מפרש הריבמ"ץ: "רבן גמליאל אומר תמרות של תלתן. פי' לולבי החרדל והתלתן וכו', ויש מפרשין הגבעולין שלהן קודם שיפתחו נקראין תמרה, כדאמרי' בהדס נקטף ראשו ועלתה בו תמרה. ואמרי' בריש מסכתין מאי טעמ' דרבן גמליאל, קסבר חשובות הן לאוכל, אבל ירק של תלתן אפי' רבן גמליאל לא מחייב, דהא לא חשיבי לאוכל". בירושלמי (מעשרות, פ"ד הלכה ד') אנו מוצאים מחלוקת לגבי חיוב הירק במעשר רק אם זרע עבור הזרעים אך אם זרע לירק לכו"ע חייב במעשר: "... כיני מתניתא אין לך דבר שזרעו לזרע מתעשר זרע וירק אלא השחליים והגרגר בלבד. מה פליגין כשזרעו לזרע אבל אם זרעו לירק אף רבנן מודיי וכו'". מפרש "פני משה": "גמ' מה פליגין. חכמים על ר"ג דמתניתין בשזרען לזרע אבל אם זרען לירק אף רבנן מודים שהתמרות שלהן ג"כ חייבות במעשר".

שאלת מארחו של רבא בר חנן נגעה לאכילת הזרעים ונסבה סביב הצורך להפריד אותם מתוך התרמילים. מפרש רש"י: "אסורייתא - חבילות של חרדל בשרביטין, והזרע בתוכן. מהו לפרוכי - השרביטין, ולהוציא הזרע ביום טוב, מי שרי ביום טוב כשחיטה וכבישול, או דלמא כיון דאפשר מערב יום טוב לא, דתולדת דישה הוא". תמונות (1-2) מציגות את תרמיליהם של שנים ממיני הבר של החרדל הנפוצים בארץ. מינים אלו או קרובים מבוייתים שלהם שימשו למאכל.
 

          
 תמונה 1. חרדל השדה - תרמילים         צילם: דרור מלמד   תמונה 2. חרדל לבן - פרחים ותרמילים
 





תמונה 3. זרעי חרדל לבן         צילם: Novalis
 
 
 

רשימת מקורות:

ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 66-67).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, עמ' 86-87.

לעיון נוסף:

מתוך אתר  צמח השדה: חרדל לבן, חרדל השדה, כרוב שחור.

 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל -
raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

 

 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר