סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תיקו" - מה ההכרעה למעשה

ביצה יד ע"ב


גמרא. תני רב יחיאל: ובלבד שלא יעשנו בשורה. תנא: אין שורה פחותה משלשה בני אדם.
בעי רב אשי: תלתא גברי ותלתא מיני מאי? - תיקו.

1.
רב אשי מציג בעיה והיא נשארה בספק - "תיקו".

2.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ה הלכה ח:

כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב כשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו בשורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם,
כיצד הרי ששלח לחבירו בהמות או יינות ביד שלשה וארבעה בני אדם כאחד זה אחר זה וכולן הולכין בשורה אחת הרי זה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ה
שלח שלשה מינין ביד שלשה בני אדם כאחד הרי זה מותר.

בסיפא של דברי הרמב"ם הוא פוסק לקולא במקרה שהובא בבעיה של רב אשי - וממילא, מותר לשלוח גם שלושה מינים שונים על ידי שלושה אנשים [ולא נראה כמקח וממכר].

3.
הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ה הלכה ח:

[ה] בעי רב אשי ג' גברי וג' מינין מאי תיקו וכל תיקו דרבנן לקולא:

מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ה הלכה ח:

[ח] כל דבר שמותר לשלחו וכו'. שם תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשנו כשורה תנא אין שורה פחותה מג' בני אדם:
שלח שלשה מינין וכו'. שם בעא רב אשי תלתא גברי ותלתא מיני מאי תיקו והוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא וכן פסקו ז"ל:

הם מסבירים את פסק הרמב"ם לקולא, על פי הכלל שבכל ספק בדין דרבנן הדין הוא לקולא!

4.
"ים של שלמה", מסכת ביצה, סימן מג:

ומסיק בעי רב אשי תלתא מיני בג' גברי מאי תיקו.
וכתב הרמב"ם והסמ"ג אחריו דמותר מאחר דלא נפשטה, ובספיקא דרבנן אזלינן לקולא.
וכן תפס הטור דבריו [בסי' תקי"ז]
אבל הר"ן כתב וז"ל אבל בה"ג פסק לחומרא וכך נראה דעת הרי"ף שהשמיטה וצ"ע למה,

4.1
הוא מסביר מדוע ההכרעה בשאלה שהוכרעה ב"תיקו" היא לחומרא - אפילו באיסור דרבנן!

ואני אומר, אי לא הוה נפשטה אזלינן לקולא, אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיק"ו, אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו.

יש הבדל בין בעיה שהוצגה בגמרא, ולא הובא שום לשון של פסק. במקרה כזה מכריעים למעשה לקולא [הוא לא מדגיש אם מדובר דווקא באיסור דרבנן]
אבל בסוגייתנו כשהגמרא מסיימת ב"תיק"ו" משמע שכוונת הגמרא, שהספק לא מוכרע עד שיבוא אליהו.

4.2
הוא לא מסביר כיצד ה"תיק"ו" גורם לפסוק לחומרא דווקא! הרי הספק נשאר ספק, והכלל הוא, שבספק דרבנן יש להקל!

5.
שפת אמת מסכת ביצה דף יד עמוד ב:

שם בגמ' בעי ר"א תלתא גברי כו' תיקו ונחלקו הפוס' בזה והרבה מתירין משום דבדרבנן יש להקל מספק והר"ן הניח בצ"ע דברי המחמירים
והיש"ש כ' לתרץ דבריהם הואיל ורב אשי ודורו הניחו בתיקו אלמא שהניחו הדבר באיסור ע"ש
ואין זה הכרע די"ל דסתמו הדבר בספק כדי להקל בדרבנן שלא יבוא אחר למצוא ראי' לפשוט האיבעיא מאיזה ברייתא לכן סתמו בתיקו [כמ"ש היש"ש גופי' בב"ק (פ"ב סי' ה') דבאותן האיבעיות שלא נפשטו אפי' חכם א' בזמנינו מביא ראי' לפושטה אזלינן בתרי' משא"כ במקום שנאמר תיקו אין רשות לשום גאון לפושטה ע"ש]

נראה לי שדבריו הם כבסעיף 4.2 לעיל.
והוא מדגיש שהמהרש"ל עצמו - ידועה שיטתו זאת - שהפסק של "תיקו" רק בא לומר שהספק נשאר ספק, ואין לאף חכם למצוא לו תשובה עניינית [לעומת המקרים בש"ס שבהם הגמרא מציגה בעיה ולא מסיימת ב"תיקו" - אז, רשאי כל חכם בדורו למצוא פתרון מסוגיות אחרות בש"ס]. אבל הכלל למעשה הוא, שבספק - באיסור דרבנן - יש למעשה לפסוק לקולא.

5.1

ונראה לי לישב את דברי המהרש"ל. מי כתב בש"ס את הביטוי "תיקו"? מדברי המהרש"ל במסכת בבא קמא - מה שהבאנו מדבריו לעיל - משמע שרב אשי עורך הגמרא כתב זאת כדי שיפסקו בו על פי כללי הספיקות.
אבל בסוגייתנו, מי שהציג את הבעיה הוא "רב אשי" עצמו, ולכן נראה לי שמי שכתב את ה"תיקו" הם הסבוראים. הם לא התכוונו להשאיר את ההכרעה לחכמים מאוחרים כי עיקר מטרתם - בפעולתם כסבוראים - היתה לפסוק פסק סופי. ואם התכוונו לפסוק לקולא הם לא היו מסיימים ב"תיקו". והביטוי "תיקו" בא לומר שיש להחמיר!
ועדיין קצת קשה מדוע לא אמרו "והלכתא... לחומרא" [אולי משום כבודו של רב אשי!!!]

5.2

ה"שפת אמת" מכריע:

לכן נראה דזה הוי כלכתחילה דלמה לו לשלוח בג' ב"א ולפיכך אפי' בדרבנן כיון דיכולין לעשות בהיתר אין להקל מספיקא כנ"ל [כמ"ש הפוס' דאין עושין ספיקא דרבנן לכתחילה וכ"מ בהה"מ (פ"ו מה' עירובין ה' י"ג) ובמל"מ (פ"ד מה' בכורות) ע"ש]:

כל דבר שניתן לעשותו בהיתר אזי אם לא עשה כך יש להכריע לחומרא אפילו באיסור דרבנן!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר