הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איכא דאמרי" - חריג; "הלכה כרבי מחברו"; "הלכה כלשון אחרון
ביצה יג ע"א
דתניא: הכניס שבלין לעשות מהן עיסה - אוכל מהן עראי ופטור, למוללן במלילות - רבי מחייב ורבי יוסי ברבי יהודה פוטר. ולרבי יוסי ברבי יהודה נמי משכחת לה, כגון שהכניס שבלין לעשות מהן עיסה, ונמלך עליהן למוללן ביום טוב, דטבלא ביומיה. אלא מאי תרומה - רוב תרומה.
אמר אביי: מחלוקת בשבלין, אבל בקטניות - דברי הכל אסורייתא טבלא.
לימא מסייע ליה: מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל - הרי זה כותש, ומחשב כמה זרע יש בהם, ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ. מאי לאו רבי יוסי ברבי יהודה היא, דאמר התם לא טבלא, הכא טבלא - לא, רבי היא. - אי רבי היא, מאי אריא תלתן? אפילו שבלין נמי! - אלא מאי - רבי יוסי ברבי יהודה, לשמעינן שאר מיני קטניות וכל שכן תלתן! - אלא, תלתן אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא: הואיל וטעם עצו ופריו שוה לפרוש נמי אעצו, קא משמע לן.
איכא דאמרי, אמר אביי: מחלוקת בשבלין, אבל בקטניות - דברי הכל אסורייתא לא טבלא.
1.
תוספות מסכת ביצה דף יג עמוד א:
"איכא דאמרי" – חשוב
איכא דאמרי מחלוקת בשבלים אבל בקטניות ד"ה לא טבלא –
והקשה הר"ר שמשון מקוצי דבכל התלמוד לא מצינו איכא דאמרי כה"ג שהוא להפך מן הראשון דודאי מצינו בשאר מקומות לישנא קמא דברי הכל ואיכא דאמרי בהא נמי פליגי או איכא דאמרי בהא פליגי ובהא דלישנא קמא דברי הכל
אבל כה"ג לא
דכל הפחות הוה לי' למימר דבקטניות מחלוקת אבל בשבלין כ"ע מודו
ותירץ דה"ק לישנא קמא מחלוקת בשבלין היכא שפירש בהדיא שהכניסן לשבלין אבל בקטנית שפירש למוללן ד"ה טבלא וה"ה דפליגי בקטניות סתם ובשבלין סתם ולאיכא דאמרי ה"ק מחלוקת בשבלין סתם שלא פירש למוללן אבל בקטניות סתמא כ"ע מודו דלא טבלו וה"ה בקטניות שהכניסן למוללן פליגי וכן בשבלין פליגי והשתא ניחא דלא הוי להיפך לגמרי דהא דקאמר לישנא קמא דפליגי מסיק הכא בדאיכא דאמרי ד"ה [לא] טבלא וא"ת והא לא מיירי כלל בפלוגתיה רק במפרש שהכניסן לשבלים יש לומר דמה דקתני סיפא למוללן במלילות משום דמסתמא כמו למוללן במלילות דכל שלא פיר' דהוו לעשות מהן עיסה הוי כמו למוללן במלילות בשבלים אבל תימה להאי פירושא דמקשה בסמוך מאי לאו בטבל וכו' מאי פריך לשני ליה דמיירי בדמפרש והכא מיירי בסתם ויש לומר דמשמע דמיירי בכל ענין אפילו בסתמא ועוד דבעי אליבא דכלהו תנאי.
תוס' מעיר ש"איכא דאמרי" בסוגייתנו הוא "חריג", כי דבכל התלמוד לא מצינו איכא דאמרי כה"ג שהוא להפך מן הראשון.
1.1
דברי תוס' אלה מצוטטים גם ב"הליכות עולם", כללי הגמרא הנוספים [של רבי יוסף קארו], תנא, בלי הסבר מיוחד!
2.
ודבריו אלה נראים קצת קשים, שהרי מצינו פעמים רבות בש"ס שה"איכא דאמרי" אומר דין/סברא הפוכים מהנאמר ב"לשון הראשון",
2.1
לדוגמא לעיל בביצה דף יא:
תנו רבנן: אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן. משום רבי יהושע אמרו: שוטחן ברוח על גבי יתדות.
אמר רב מתנה: הלכה כרבי יהושע.
איכא דאמרי, אמר רב מתנה: אין הלכה כרבי יהושע.
הרי תוכן ה"איכא דאמרי" ["אין הלכה כרבי יהושע"] ממש הפוך מהלשון הראשון ["הלכה כרבי יהושע"]!
3.
וראה ב"מתיבתא", הערה יח, שדן בדברי תוס' הנ"ל, שבסוגייתנו מדובר ששני הלשונות [של אביי] דנו בדיני הקטניות לגבי איסור טבל.
אמר אביי: מחלוקת בשבלין, אבל בקטניות - דברי הכל אסורייתא טבלא...
איכא דאמרי, אמר אביי: מחלוקת בשבלין, אבל בקטניות - דברי הכל אסורייתא לא טבלא.
לפי הלשון הראשון כל החולקים [בברייתא] סוברים שהקטניות נעשו טבל, ולפי הדעה של ה"איכא דאמרי" לדברי הכל הקטניות לא נעשות טבל [הדיון הוא מתני הוא גמר המלאכה של הקטניות]
3.1
אולי הייחודיות בסוגייתנו הוא הביטוי "לדברי הכל", ושני הלשונות של אביי נועדו להסביר את מחלוקת התנאים בברייתא, ועל זה היה קשה לתוס' שלא מצינו במקרה כזה ששני הלשונות הם "הפוכות", אבל בסברא של החכם עצמו יתכן שנאמרו שתי דעות הפוכות כפי שראינו לעיל בסעיף 2. וראה גם מה שהסברנו [לעיל בדף יא] בעניין הביטוי "איכא דאמרי"!
4.
מכיוון שסוגייתנו עוסקת במחלוקת בברייתא בין "רבי" ורבי יוסי ברבי יהודה ובשני לשונות ההסבר של אביי למחלוקתם נבדוק כמי נקבעה ההלכה:
רמב"ם הלכות מעשר פרק ג הלכה ה:
המביא לבית סוכי תאנה ובהם תאנים, מכבדי תמרה ובהם תמרים, אם הכניסום תינוקות או פועלים לא נקבעו למעשר, ואם הכניסן בעל הבית חייב במעשר, הכניס שבלים לעשות מהן עיסה לא נקבעו, לאכלן מלילות נקבעו למעשר, בד"א בתבואה אבל בקטניות לא נקבעו למעשר.
5.
רדב"ז הלכות מעשר פרק ג הלכה ה:
הכניס שבולים לעשות מהן עיסה וכו'. פ"ק דיו"ט (דף יג) תניא הכניס שבולין לעשות מהם עיסה אוכל מהן עראי ופטור למוללן מלילות רבי מחייב ור' יוסי בר' יהודה פוטר
ופסק כרבי דקי"ל הלכה כרבי מחבירו
ותו דשייכא בהך דלעיל כיון שהכניסן בעל הבית אף על גב דהכניסן שבולין דומיא דסוכי תאנים הואיל ואינם חסרים מלאכה דלמלול מלילות הם הוקבעו למעשר:
בד"א בתבואה אבל בקטנית וכו'. שם אמר אביי מחלוקת בשבולין אבל בקטניות ד"ה אסורייתא טבלא איכא דאמרי אמר אביי מחלוקת בשבולין אבל בקטניות ד"ה אסורייתא לא טבלא ופסק כלישנא בתרא וטעמא דוקא בשבולי תבואה מחייב רבי לפי שהרבה כונסין אותן למלילות וקליות שהוא גרנן אבל בקטניות סתם הכנסתן למירוח דאסורייתא לא טבלא:
6.
כסף משנה הלכות מעשר פרק ג הלכה ה:
[ה] המביא לבית סוכי תאנה וכו'. תוספתא פ"ג דמעשרות:
הכניס שבלים וכו'. בפ"ק דביצה (דף י"ג) וכרבי דהלכה כמותו מחבירו ובירושלמי רפ"ד דמעשרות סתם כרבי:
ומ"ש בד"א בתבואה וכו'. בפ"ק דביצה מימרא דאביי וכלישנא בתרא:
שניהם מסבירים שההלכה ברמב"ם מבוססת על שני עקרונות מצטברים:
6.1
הלכה כרבי מחברו גם בברייתא!
6.2
הלכה כ"לישנא בתרא" [="איכא דאמרי" ?]. הערה: הם לא מדגישים שמקובל אצל הפרשנים שכך הוא הכלל תמיד - של הרמב"ם.
