הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מעמדו של האמורא רב
ביצה ט ע"א
גמרא. אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת ברשות הרבים, דבית שמאי סברי: הרואה אומר: להטיח גגו הוא צריך, ובית הלל סברי: שובכו מוכיח עליו. אבל ברשות היחיד - דברי הכל מותר. -
איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים אסור! - תנאי היא, דתניא: שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: אלעזר+ ורבי שמעון אוסרין. איכא דאמרי, אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת ברשות היחיד, דבית שמאי אית להו דרב יהודה אמר רב, ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב. אבל ברשות הרבים - דברי הכל אסור. - לימא רב דאמר כבית שמאי? - תנאי היא; דתניא: שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: אלעזר+ ורבי שמעון אוסרין.
1.
הגמרא מקשה על רב חנן בר אמי מדברי רב יהודה שאמר בשם "רב".
רש"י מסכת ביצה דף ט עמוד א:
והאמר רב יהודה אמר רב כו' - וקשיא דרב אדרב חנן, ואף על גב דרב אמורא הוא - מקשי מיניה,
שואל רש"י, הכלל הוא שלא מקשים מדברי אמורא על דברי אמורא אחר [ובסוגיות אחרות נאמר הביטוי "גברא אגברא קרמית?"], ו"רב" הוא אמורא, ומדוע מקשים ממנו על רב חנן בר אמי!
1.1
ויש לשאול על רש"י: הרי ידוע שרב "תנא הוא ופליג" ומכיוון שהוא נחשב כתנא ניתן להקשות ממנו על אמורא אחר - כבסוגייתנו!
2.
אלא יש לומר, "רב" נחשב תנא לעניין זה שיש לו סמכות לחלוק על תנאים, אבל מצד שני אמורא אחר יכול לחלוק עליו. ולכן רש"י שואל מדוע הגמרא מקשה מרב על רב חנן.
3.
רש"י עונה:
מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו, חוץ משמואל.
כלומר, ל"רב" היה מעמד מיוחד. מבחינת האמוראים "רב" לא נחשב תנא ובכל זאת "רב" היה רבן של כל בני הגולה ואמורא לא יכול לחלוק עליו.
אבל גם זה עדיין קצת קשה, כי מצינו הרבה מחלוקות בש"ס בין רב לאמוראים אחרים [בלי קשר לשמואל] והגמרא באותן סוגיות לא מקשה מדברי רב על דברי האמורא האחר.
4.
הערה: הביטוי "רבן של כל בני הגולה" – מופע יחידאי בש"ס ופרשניו הראשונים. ולפי רש"י כאן מדוע לא הוזכר הביטוי הזה ביחס ל"רב" בכל מאות הפעמים ש"רב" מוזכר בש"ס!
5.
וראה:
פני יהושע מסכת גיטין דף לח עמוד א:
גמרא אלא לרבא דאמר לאחר יאוש קשיא דר' יוחנן אדר"י. ויש לדקדק מאי מקשה מרבא אר"י
דנהי דכבר כתב רש"י ז"ל בדוכתי טובא דמרב ושמואל ור' יוחנן מקשה הש"ס לאמוראי בתראי לפי שהיו רבן של בני הגולה מיהו הכא לא שייך דנהי דר' יוחנן מוקי למתני' כאביי אפ"ה לא קשיא עליה דרבא דהא איכא חזקיה דהוא רביה דר' יוחנן ומוקי בהדיא כרבא. ויש ליישב דודאי אי לאו מימרא דרבא היה באפשר...
מבלי להיכנס לעצם הסוגיה שם, משמע מדברי ה"פני יהושע" שרש"י כתב בכמה מקומות גם לגבי רב וגם לגבי שמואל וגם לגבי רבי יוחנן את הביטוי "רבן של בני הגולה". וקשה, שהרי ראינו שרש"י אמר ביטוי זה רק פעם אחת - בסוגייתנו.
6.
תוספות מסכת ביצה דף ט עמוד א:
והאמר רב יהודה אמר רב - אף על גב דרב היה אמורא מ"מ פריך שפיר כיון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא דרב חנן פליג עליה.
מעניין שתוס' לא מזכיר את דברי רש"י. דבריהם דומים, אלא שתוס' מוסיף "אין סברא דרב חנן פליג עליה". אולי רב חנן היה אמורא כזה שלא היה חולק על רב [אולי רב היה רבו] בלי סברא חזקה!
הוא מגדיר את "רב" כ"גדול היה בדורו" - דומה לרש"י.
הערה: גם הביטוי "גדול היה בדורו" מופיע בכל "פרוייקט השו"ת" רק פעם אחת - בתוס' בסוגייתנו.
7.
אולי ניתן להסביר:
רב חנן בר מרי מוזכר בש"ס רק 9 פעמים, 3 מתוכם בסוגייתנו, בהקשר למחלוקת בין בית הלל ובית שמאי.
נציין את המקורות וננסה ללמד מתוכם:
7.1
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נב עמוד ב:
אבא שאול אומר: חילוף הדברים. מ"ט? מינוהו ב"ד ישבע, בההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא, דהא סמיך עליה בי דינא, משום שבועה לא אתי לאמנועי; מינהו אבי יתומים לא ישבע, מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי, ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי. אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכתא כאבא שאול. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה וזה ישבע, והלכה כדבריו. תני רב תחליפא בר מערבא
משמע שרב חנן בר אמי היה תלמידו של שמואל ופסק כאבא שאול [בנושא שלא קשור לסוגייתנו במסכת ביצה].
7.2
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פב עמוד ב:
אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך. אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כאבא שאול. ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום, הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו.
גם כאן משמע שרב חנן בר אמי היה תלמידו של שמואל ופסק כאבא שאול [בנושא שלא קשור לסוגייתנו במסכת ביצה].
7.3
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לח עמוד א:
אמר רב ברונא אמר רב: עובד כוכבים שהצית את האור באגם - כל החגבים שבאגם אסורין. ה"ד? אילימא דלא ידע הי טהור והי טמא, מאי איריא עובד כוכבים? אפילו ישראל נמי! אלא משום בישולי עובדי כוכבים, כי האי גוונא מי אסיר?
והאמר רב חנן בר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן: האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה, אלמא לעבורי שער קמיכוין, ה"נ לגלויי אגמא קא מיכוין!
לעולם דלא ידע הי טהור והי טמא, ומעשה שהיה - בעובד כוכבים היה.
גופא, אמר (רבה בר בר חנה) +מסורת הש"ס: [רב חנן בר אמי א"ר פדת]+ א"ר יוחנן: האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה.
מקור זה חשוב ביותר לעניין סוגייתנו במסכת ביצה.
א.
כאן משמע שרב חנן בר אמי היה תלמידו של רב פדת שהיה תלמידו של רבי יוחנן. ואילו בשני הסעיפים הקודמים ראינו שהיה תלמידו של שמואל שהיה מבוגר מרבי יוחנן!
ב.
והדבר ה"מוזר" בסוגיה הוא, שמקשים מרב חנן בר אמי על רב! בדיוק להיפך מסוגייתנו במסכת ביצה שמקשים מרב על רב חנן בר אמי כי "רב" היה רבן של ישראל, אם כן איך מקשים כאן מרב חנן בר אמי על רב!
ג.
ראה בציטוט לעיל מהגמרא משמע שיש גירסא שלא מדובר ברב חנן בר אמי אלא ברבה בר בר חנה שהיה תלמידו של רבי יוחנן, אבל עדיין קשה כיצד מקשים ממנו על "רב".
ואולי יש לומר כך, מי שאמר את ההלכה בסוגיה זו הוא "אמר רב ברונא אמר רב" וממילא הקושיה מרבה בר בר חנה [או אפילו מרב חנן בר אמי] היא על רב ברונא שלא יתכן שכך שמע מ"רב"!
7.4
מסקנה אפשרית מעניינת: כאשר מדובר במימרא שנפתחת בביטוי "אמר רב... אמר רב..." הרי שניתן להקשות על ה"תלמיד" גם מאמורא אחר, כשהקושיה היא, שאולי הוא לא שמע "טוב" מרבו!
7.8
אולי היו שני חכמים בשם זה - רב חנן בר אמי [דווקא לגבי אמוראים לא מפורסמים?]
7.9
תלמוד בבלי מסכת חולין דף טו עמוד א
ועוד, מי סבר לה כרבי יהודה? והאמר רב חנן בר אמי: כי מורי להו רב לתלמידיה - מורי להו כר' מאיר, וכי דריש בפירקא - דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ!
מכאן משמע שרב חנן בר אמי דווקא היה תלמיד מובהק של "רב".
לפי זה פשוט מדוע הגמרא בסוגייתנו - מסכת ביצה דף ט - מקשה מרב על רב חנן בר מרי - כי הקושיה היא מרב על תלמידו!
7.10
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קז עמוד ב:
רשבג"א שני אכסנאין אוכלין על שולחן וכו'. אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: לא שנו - אלא שאין מכירין זה את זה, אבל מכירין זה את זה - אסור. תניא נמי הכי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: ב' אכסנאים שנתארחו
מוכח שרב חנן בר מרי היה תלמידו של שמואל.
אחרי כל הדיון לעיל עדיין קשה לנו מדוע דווקא לגבי האמורא רב חנן בר אמי הגמרא מקשה מרב, ולפי רש"י ותוס' כי "רב היה גדול בדורו", או אפילו "רבן של כל בני הגולה".
8.
יש קשר בכל הנ"ל גם להמשך הסוגיה בגמרא לגבי "בית שמאי" ובית הלל.
9.
וראה עוד חומר ב"הליכות עולם", שער שני, סעיף ו, עמודים מו-מז וב"כללי הגמרא", שם.
