הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמר רב... אמר רב..."; מיהו רבי יהודה בסוגייתנו
ביצה י"א ע"ב
ורחבא אמר רבי יהודה: אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל, ואליבא דרבי יהודה דאמר יגמור.
1.
רש"י מסכת ביצה דף יא עמוד ב:
ורחבא אמר רבי יהודה - יש מפרשים: ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה ספק משמיה דרב יהודה,
ואני אומר: לא ראה רחבא את רבי יהודה נשיאה, דהא מפומבדיתא הוה, ולא מצינו שעלה לארץ ישראל, ועוד: כי אמרינן בעלמא דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא - הוה לן למימר: דאפילו ספיקי דגברי גריס, כדאמרינן בדרב יהודה בהכל שוחטין (חולין יח, ב),
ונראה בעיני: משום דרבו מובהק היה, ולא היה לומד מרב אחר הוה קרי ליה רבי, דלא נספקיה בדרב יהודה אחרינא.
2.
תוספות מסכת פסחים דף יג עמוד ב
אמר רחבא אמר רבי יהודה - לפי שהיה רבו מובהק קרי לי' ר'.
3.
ראה מה שכתבתי במסכת חולין דף סב:
תוספות מסכת חולין דף סב עמוד א :
אמר רחבה אמר רבי יהודה - היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי
וי"מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה
ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ"ק (דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל
תוס' אומר, ש"רבי יהודה" בסוגייתנו הכוונה לאמורא "רב יהודה" "סתמא", כלומר, לרב יהודה שהיה תלמידם של רב ושמואל. והכינוי "רבי יהודה" הוא מפני שהיה רבו המובהק של האמורא "רחבה".
תוס' מעיר שהגמרא בדף יח מדגישה שרב יהודה אמר במפורש שלא ידע אם שמע מ"רב" או מ"שמואל", ואם כן גם בסוגייתנו יכול היה לומר שיש לו ספק אם שמע מרבי יהודה או מרב יהודה. כשתוס' אומר שהספק היה אם מדובר ברב יהודה האמורא או ברבי יהודה "תנא" כנראה שהוא מתכוון לרבי יהודה הנשיא.
ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יג: ושם) [וע"ע תוס' ביצה יא: ד"ה אמר].
4.
שתי האפשרויות שמובאות בתוס' מובאות גם ברש"י מסכת ביצה דף יא עמוד ב :
ורחבא אמר רבי יהודה - יש מפרשים: ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה ספק משמיה דרב יהודה, ואני אומר: לא ראה רחבא את רבי יהודה נשיאה, דהא מפומבדיתא הוה, ולא מצינו שעלה לארץ ישראל,
ועוד: כי אמרינן בעלמא דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא - הוה לן למימר: דאפילו ספיקי דגברי גריס, כדאמרינן בדרב יהודה בהכל שוחטין (חולין יח, ב), ונראה בעיני: משום דרבו מובהק היה, ולא היה לומד מרב אחר הוה קרי ליה רבי, דלא נספקיה בדרב יהודה אחרינא.
לפי רש"י "רב יהודה" היה רבו המובהק של האמורא "רחבא" ולכן נקרא "רבי יהודה". רש"י מדגיש: "ולא היה לומד מרב אחר", כלומר, מדובר במקרה חריג, ב"רבו המובהק" - לגמרי.
באפשרות הראשונה רש"י אומר: אולי מדובר ברבי יהודה נשיאה. האם כוונתו לרבי יהודה הנשיא בעצמו, או אולי לנכדו של רבי יהודה הנשיא, שהיה "רבי יהודה נשיאה" – בארץ ישראל, וחי כנראה בזמן "רב יהודה" בבבל. ורש"י דוחה פירוש זה בגלל שלא מצינו שהאמורא "רחבא" עלה לארץ ישראל. כמו כן, ברור מדברי רש"י שהוא סובר, שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." פירושו שהאמורא "הצעיר" ראה פנים אל פנים את האמורא "המבוגר".
ובגמרא, שנאמר: "ורחבא אמר רבי יהודה", הכוונה שלא ברור לגמרא אם האמורא "רחבה" אמר את הדין בשמו של רב יהודה, או בשמו של "רבי יהודה".
5.
מכאן ניתן להסיק מסקנה חשובה: כאשר הגמרא אומרת "אמר רב... אמר רב..." הכוונה היא שעורך הגמרא יודע שאותו רב אמר בשם רב אחר [שהיה רבו], ואין הכוונה שהאמורא עצמו מכריז: "אומר אני [רב...] אומר רב...", אלא אם כן נאמר שהאמורא עצמו – רחבא – לא זכר אם למד זאת מרב יהודה או מרבי יהודה, וכנראה לא מדובר בבעיית זיכרון, אלא כנראה בכל מקרה למד והסיק זאת מדברי אחד מהם, ולא שמע ממנו ממש את הדין בלשון המובא בגמרא. ועובדה זו קשה יותר לזיכרון.
[ראה גם "מתיבתא", הערה ל, וב"ילקוט ביאורים", עמוד נא]
6.
אולי נתן להסביר שמשמעות הביטוי "אמר רב.. אמר רב..." הכוונה היא שהאמורא שמוסר את הדברים מסכים לשיטת החכם שבשמו הוא מוסר, ולא רק מוסר בשמו. ואפשר לחדש: האמורא "רחבה" לא ידע אם דינו מתאים לשיטה עקרונית של רב יהודה או של "רבי יהודה".
"רב - רבי" / הקידומת "רבי" גם ל"אמורא"
7.
מהר"ם מלובלין מסכת ביצה דף יא עמוד ב:
ברש"י ד"ה ורחבא אמר רבי יהודה י"מ ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה וכו' יש לדקדק בזה דבשלמא מה שמפרשים דספק רבי יהודה שפיר דאי ודאי ליה דשמע מרב יהודה היה לו לומר רחבה אמר רב יהודה ולא רבי יהודה אבל מה שמפרשים ספק רבי יהודה נשיאה דלמא אימא לך שודאי מרבי יהודה נשיאה שמע ולכך אמר א"ר יהודה וצ"ל דס"ל דאם כן היה לו לומר א"ר יהודה נשיאה ומדלא אמר נשיאה ש"מ מספקא ליה:
8.
הוא דן במושגים "רבי" ו"רב" [/"רבי ורב"/] בהקשר ל"תנאים ואמוראים". ראה גם דברים מעניינים ב"מתיבתא", מסכת ביצה, דף יא, בהערה יז.
גופי הלכות פרק כ - כללי אות ר' כלל תקה:
8.1
רב ורבי. יש חילוק ביניהם, כל רב מבבל, וכל רבי מארץ ישראל, ולפעמים אפילו שהוא אמורא מבבל, אם עלה לארץ ישראל קרו ליה רבי, וזה ידוע.
8.2. על סמך סוגייתנו:
ומצינו חדש שכתבו התוס' ורש"י ז"ל דקרי האמורא לרבו אפילו שהוא אמורא מבבל, רבי פלוני ולא רב פלוני, כמו שקורין אותו הכל לפי שהוא רבו מובהק, ביצה (דף יא ע"ב) אמר רחבה אמר רבי יהודה, כתב רש"י ז"ל וז"ל יש מפרשים ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה, או ספק משמיה דרב יהודה וכו', עד מ"ש ונראה בעיני משום דרבו מובהק הוה, ולא היה לומד לפני רב אחר קרי ליה רבי, דלא נספקיה בדרבי יהודה אחרינא. והתוס' גם כן כתבו כן דקרי רחבה לרב יהודה רבו רבי, דלא נספקיה ברבי יהודה אחרינא.
8.3 הוא דן בדברי רש"י ותוס' בסוגייתנו:
וצריך לדקדק השינוי שבין לשון רש"י ז"ל ללשון שהעתיקו התוס' בשמו, והוא שכפי לשון שהביא רש"י ז"ל בשם יש מפרשים וז"ל ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה, משמע דרחבה מספקא ליה אם (מה) [מי] שאמר לו זאת השמועה אמרה ששמעה מרבי יהודה נשיאה, או שמעה מרב יהודה האמורא, כך משמע לשון משמיה ששמעה מאחר ששמעה ממנו. וק"ק דכפי זה הלשון מאי מקשה רש"י ז"ל ליש מפרשים דרחבה לא ראה את רבי יהודה נשיאה, ואימא אין הכי נמי כיון דמשמיה קאמר דהיינו ששמעה מאחר ששמעה ממנו כמשפט לשון משם. ועוד קשה דאם שמע מאחר הוי ליה למימר אמר רחבה משום ר' יהודה. לכך העתיקו התוס' לשון רש"י וכתבו שהיה מסופק אם שמע שמועה זאת מרבי יהודה נשיאה, פירוש מפיו עצמו.
8.4
ואין לדקדק כיון דליש מפרשים ודאי דצריכים לומר דרחבה ראה את רבי יהודה נשיאה האמורא, ומה שהקשה דלא מצינו שעלה לארץ ישראל סברי דאין לא ראינו ראיה, אם כן כיון דעל כרחם צריכים לומר כך, מי דחקם לומר שהיה מסופק אם מרבי יהודה אם מרב יהודה, שאם היה מרב יהודה לשון רבי לא יתכן, ויפרשו דכשאמר רבי יהודה היינו רבי יהודה נשיאה שממנו שמע. ושמא משום דכיון דרבי יהודה סתם הוי רבי יהודה בר אלעאי, אם כן הוה ליה לפרושי אמר רבי יהודה נשיאה, אבל אי מספקא ליה אי שמע מרב יהודה רביה ניחא, ומ"ש האי לישנא פי' דקאמר רבי ולא רב כיון דאמורא הוה רביה.
לא הסברתי את דבריו למרות שהם חשובים לכמה עניינים: ארץ ישראל ובבל; "תנאים ואמוראים"; מה משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב...", ועוד.
