הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

קושיה מאמורא על משנה

ביצה י"א ע"א

ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. היכי דמי? אילימא במפורחין, איכא למימר: הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו! אלא במדדין. אי דאיכא קן בתוך חמשים אמה - אדדויי אדדו,
ואי דליכא קן בתוך חמשים אמה - פשיטא דמותרין, דאמר מר עוקבא בר חמא: כל המדדה - אין מדדה יותר מחמשים אמה! -
לעולם דאיכא קן בתוך חמשים אמה, וכגון דקיימא בקרן זוית. מהו דתימא: אדדויי אדדו, קא משמע לן: כל היכא דמדדה והדר חזי לקניה - מדדה, ואי לא - לא מדדה.

תוספות מסכת ביצה דף יא עמוד א:

1.

פשיטא דמותרין דאמר מר עוקבא כל המדדה וכו' - וקשה וכי מייתי ראיה ממר עוקבא שהוא אמורא

תוס' מקשה: כיצד הגמרא מקשה [מביאה ראיה לצד אחד] מאמורא על הסבר המשנה!

2.
עונה תוס':

וי"ל דע"כ אנו צריכין לומר כדמר עוקבא דאם לא כן לא מתוקמא מתניתין דלא יחפור (ב"ב דף כג:).

דברי מר עוקבא הם הכרחיים בהסבר המשנה במסכת בבא בתרא. וקצת קשה לי, כי כך אפשר לומר תמיד - כשאין הסבר אחר למשנה מסויימת - שניתן להקשות מדברי אמורא שהסביר את המשנה על משנה אחרת!
ואולי כוונת תוס' [וכך הייתי מסביר לולא דבריהם - במחילה] היא, שמדובר בעניין של מציאות, דבר שניתן לבדוק אותו ולזהות אותו על ידי אנשי מקצוע - כמה יונה יכולה לדדות. ולכן אומר תוס' שבהכרח זו כוונת המשנה שם, וממילא קשה על המשנה בסוגייתנו [אמנם היה יותר מובן לו סוגייתנו היתה מצטטת את המשנה שם ומוסיפה: "ואמר מר עוקבא..."]