סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 872
 

הדרן עלך מסכת ביצה

ביצה מ ע"ב

הגמ' מספרת: (יבמות קכ"א.) "אמר רבי גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומיהו אותו ת"ח? רבי עקיבא. וכשעליתי ליבשה בא וישב לפני. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו בראשי אמר על הגמ' הנ"ל הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין: גלי הים סוערים, כל חייו של האדם מלאים מהמורות וקשיים, סערה אחר סערה בליבו של האדם פנימה: רגשות סערות כמו פחד, עצבות, או מלחמות סוערות בין הטוב לרע, גם בביתו של האדם הפרטי סוערים שם הגלים והקשיים, פרנסה, חינוך וכו', וכמובן רוחות נושבות וסוערות מבחוץ. הגלים האדירים מאיימים לשבור את היהודי, שעומד מפחד מול הקשיים הרבים. מה יעשה היהודי וינצל? "דף מזדמן לי!" לכל יהודי באשר הוא שם מזדמן דף גמרא! והדף הקדוש הזה אם נאחז בו היטב, ולומד אותו בלא לוותר על אף יום, הרי "שדף נזדמן לי "וניצלתי"!. בלי הדף הזה אין ליהודי קיום, ואין מי שיציל אותו מהסערות הרבות. כמו שאנו אומרים כל יום בתפילת ערבית: "כי הם חיינו! לא בתור מליצה או שפה דרמטית, התורה היא חיינו פשוטו כמשמעו, כמו אותו הדף שהציל את רבי עקיבא, ולכן כל מי שמרפה את אחיזתו מהתורה ומנסה להתמודד בכוחות עצמו עם הסערה הרועשת, הרי שדינו טביעה ר"ל, ובאמת עיקר הדברים יש לזכור ולשנן שבלי תורה אין חיים, וככל שלומד יותר הוא חי יותר. כמו שנאמר בפרקי אבות פ"ב מ"ז הלל אומר: "מרבה תורה מרבה חיים"! בכיוון הזה כתב הגה"ק ר' חיים מוולאזין זי"ע בספרו נפש החיים שער ד': "צריך האדם לקבוע בלבו, וידמה בדעתו כי אילו היה טובע בנחל שוטף, ורואה לפניו בנהר אילן חזק, ודאי יאמץ כח להאחז ולהדבק בו בכל כוחו ולא ירפה ידיו הימינו אפי' לרגע אחד, מכיון שרק בזה תלוי עתה כל חיותו, מי פתי ולא יבין שאם יתעצל ח"ו אף רגע אחד, וירפה ידיו מלאחוז בו – יטבע תיכף. כן התורה הקדושה נקראת: "עץ חיים", שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג', י"ח). "אילנא דחיי" שרק אותו העץ שהאדם אחוז באהבתה, ועוסק והוגה בה בקביעות אז הוא חי חיים אמיתיים. ואם פורש מקביעות העסק בתורה ומעדיף לעסוק בהבלי העולם הרי אז טובע עצמו במים הזידונים ר"ל. (תהלים קכ"ד, ה') עכ"ל. מי א"כ פתי ויעזוב את הדף?

הנושא הראשון הנידון בבית דין של מעלה הוא לענין לימוד התורה, למדת או לא? וכן מבואר במסכת יומא ל"ה: עני ועשיר ורשע באים לדין, שואלים כל אחד: מדוע לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד בפרנסתי, אומרים לו: כלום היית יותר עני מהלל הזקן? אם אומר עשיר הייתי, וטרוד בנכסי, אומרים לו: כלום היית עשיר יותר מרבי אלעזר? אם אומר טרוד הייתי ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף שיצרו הטרידו בדמות אשת פוטיפר?. רבים שואלים ותמהים על דברי הגמ' הנ"ל: האם ידרשו מאיתנו למה לא התפללנו בכוונה עצומה כמו הלל? או למה לא היינו ענוים ושפלי ברך כהלל? מה בכלל הדימיון בין הלל הזקן לאדם פשוט בין ימינו? מי אני שאדמה ואשווה לתנא הקדוש הלל?

והתשובה לכך היא: שההתייחסות לתורה צריכה להיות כמו ההתייחסות לחיים – "כי הם חיינו" (תפילת ערבית), ולכן אין הבדל כלל בין רצון החיים של הלל הזקן, לבין רצון לחיים של כל אחד ואחד ולו הפשוט ביותר. לימוד התורה זו לא תוספת ולא מעלה יתרה ביהודי אלא ו"חי בהם" (ויקרא י"ח, ה,) זהו סם החיים שמציל כל יהודי ויהודי, בלי שום קשר למעלה והדרגה הרוחנית שלו. "דף נזדמן לי וניצלתי"! ולכן כל יהודי, גם זה שעמל לפרנסת ביתו חייב למצוא לו פנאי, להתנתק מהעסקים הגשמיים, ולפנות ראשו ולבו לעסוק בתורה, בכל יום ויום, כמו שאמרו חז"ל במסכת שבת ל"א (ועי' סנהדרין ז.) ששואלים את האדם בדין לאחר מאה ועשרים שנה: קבעת עתים לתורה? לא שואלים אותו האם למדת? זה לא מספיק ללמוד מידי פעם, אלא קבעת! קביעות מסודרת בלי סטיות והפוגות. כמו שמתייחסים לעץ החיים (עי' ברכות ל"ב ואין עץ חיים אלא תורה) שאין אפשרות להרפות את היד מאחיזתו.

סיפורים רבים מתהלכים בין דפי ההסטוריה, על יהודי קשיי יום שעמלו קשות לפרנסת בני ביתם, אולם את השעה של הלימוד היומי שלהם – נצרו כאוות בבת עינם.