סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 872
 

"היה אוכל באשכול וחשכה עליו לילי שבת ר"א אומר יגמור ר"י אומר לא יגמור"

ביצה לה ע"א

ידוע שדגן תירוש ויצהר ולדעת הרבה ראשונים: גם שאר פירות חייבים בתרו"מ מהתורה, וקודם הפרשה הנם טבל והאוכלם חייב מיתה בידי שמים. אבל מהתורה צריך להתקיים בו שני תנאים: א. שנגמרה מלאכתו. ב. שראה פני הבית. טבל שעדיין לא נגמרה מלאכתו אסרו חכמים לאכול ממנו אכילת קבע והתירו לאכול ממנו אכילת ארעי, אבל קבעו חז"ל שישנם ששה דברים שהם קובעים את הפירות למעשר מדרבנן. אחד הדברים הוא השבת. השבת קובעת למעשרות, כיון דכתיב: "וקראת לשבת עונג", ז"א: שאדם שיש בידו פירות שלא נגמרה מלאכתם, ועדיין לא הפרישו מהם תרו"מ, מותר לו לאכול מהפירות הללו ארעי, אבל בשבת אסור יהיה לאכול מאותם פירות, כיון שהשבת קובעת למעשר, וכל אכילה בשבת נחשבת בהכרח אכילת קבע. מעתה מובנים דברי רבי יהושע במש' אדם שאכל אשכול ענבים קודם שנגמרה מלאכתו מותר לו לאכול מן האשכול גם קודם תרומה ומעשר אכילת ארעי, אבל בשבת אסור לו לאכול מאותו אשכול, כיון שהשבת קובעת למעשר, מה יהיה כשהשבת תופיע באמצע האכילה, תוך כדי אכילת האשכול קידש היום, האם יש לאסור עליו לאכול מן האשכול, שהרי השבת קובעת למעשר, או שאנו אומרים כיון שתחילת האכילה היתה באופן של ארעי ניתן לסיים את האכילה, וכל מה שהשבת קובעת למעשר אין זה אלא כשאדם מתחיל את אכילתו בשבת ולא התחיל ביום חול.

הרמב"ם בפ"ה מהל' מעשרות הל' כ"ג פוסק כדברי רבי יהושע וכך כותב: "היה אוכל באשכול וחשכה עליו לילי שבת לא יגמור אכילתו בשבת עד שיעשר ואם הניחם לאחר שבת הרי זה גומרו" היינו כר' יהושע ששבת קובעת למעשר, אפי' אם התחיל לאכול ביום חול. המל"מ שם אומר על סמך דיוק נפלא בדברי הרמב"ם חידוש מעניין: אנו יודעים שיש איסור להפריש תרומות ומעשרות מן הטבל בשבת, משום דמחזי כמתקן, ולהלכה נפסק: שבין בטבל דאורייתא ובין בטבל דרבנן יש איסור להפריש תרו"מ. רוצה המל"מ לומר: שאיסור הפרשת תרו"מ לא נאמר אלא דווקא בטבל כזה שלא צריכים להגיע לכח השבת כדי שיהיה אסור משום טבל, טבל שנגמרה מלאכתו או שהוקבע בשאר דברים, אבל טבל שלא נגמרה מלאכתו, וכל איסור האכילה שבו נובע מכח קדושת השבת לא יתכן שעונג השבת הוא זה שיגרום לכך שיהיה אסור לאכול את המאכל שהרי הכתוב אומר: וקראת לשבת עונג".משמעות הדבר שהשבת קובעת למעשר שיהיה אסור לאכול מבלי לעשר, אבל מותר וצריכים לעשר את הפירות האלו ולהמשיך לאכול. וממשיך המל"מ ומבסס את חידושו העצום על סמך דיוק מן הרמב"ם שכתב: "לא יגמור אכילתו בשבת עד שיעשר", וכוונתו: עד שיעשר בשבת דאחר השבת שרי לגמור אכילתו בלא מעשר, על כרחינו שמה שהרמב"ם כותב עד שיעשר כוונתו בשבת גופה, והרי אסור לעשר בשבת, אלא מוכח מדברי הרמב"ם כחידושו הנפלא של בעל המל"מ. פירות כאלה שאילולא השבת היו מותרים באכילה וכל איסור אכילתם נובע מכח הפסוק: "וקראת לשבת עונג", פירות כאלו מותר לעשר בשבת. המל"מ מוסיף: "נ"ל לצדד בדין זה להלכה כי לא מצאתי סתירה לדין זה בפוסקים".

יש להעיר על דברי המל"מ מרש"י מפורש במס' שבת, המשנה בדף ל"ד. אומרת כך: "שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר". רש"י מסביר: עם חשיכה – שאם ימהר להזכירם מבעוד יום יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות, ולכן תיקנו חכמים לומר את אותם שלושת דברים דווקא סמוך לחשיכה, והשאלה הראשונה שחייב אדם לשאול את ב"ב, אם עישרו את הדברים אותם צריך לאכול בשבת. מסביר רש"י: "עישרתם פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת ארעי בשבת קובעת למעשר, כדאמרינן במס' ביצה. הסברו של רש"י סותר לכאורה את חידושו של המל"מ, שהרי אם כוונת בעל הבית להתיר את הפירות באכילה, אין עליו למהר ולהזהיר את בני הבית לעשר דווקא קודם חשיכה, פירות כאלו שלא נגמרה מלאכתם ורק השבת היא שקובעת למעשר, ניתן לעשר אותם אפי' בשבת גופא, ואין צורך לומר את הדברים הללו דווקא ערב שבת עם חשיכה. ולכאו' צ"ע. .(נ"ל: שהמל"מ לא מתכוין לומר שמותר לעשר לכתחילה בשבת – העורך).

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)