הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כבית הלל"; "והלכתא"
סוכה נו ע"א
בעצרת אומר לו הילך וכו'. איתמר, רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה. רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, חיובא דיומא עדיף. רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם. לימא רב ורבה בר בר חנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי; דתנו רבנן: דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה: בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום. בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין - שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום. שהיין גורם לקידושא שתאמר. דבר אחר: ברכת היין תדירה, וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם. לימא רב דאמר כבית שמאי ורבה בר בר חנה דאמר כבית הלל! - אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לבית הלל, עד כאן לא קאמרי בית הלל התם - אלא שהיין גורם לקידושא שתאמר, אבל הכא - אי לאו זמן, מי לא אמרינן סוכה? ורבה בר בר חנה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לבית שמאי, עד כאן לא אמרי בית שמאי התם - אלא שהיום גורם ליין שיבא, אבל הכא - אי לאו סוכה, מי לא אמרינן זמן? תנן: בעצרת אומר לו: הילך מצה הילך חמץ. והא הכא, דחמץ עיקר ומצה טפל, וקתני: הילך מצה והילך חמץ, תיובתא דרב! - אמר לך רב: תנאי היא, דתניא: הילך מצה הילך חמץ, אבא שאול אומר: הילך חמץ הילך מצה. דרש רב נחמן בר רב חסדא: לא כדברי רב דאמר סוכה ואחר כך זמן, אלא: זמן ואחר כך סוכה. ורב ששת בריה דרב אידי אמר: סוכה ואחר כך זמן. והלכתא: סוכה ואחר כך זמן.
מבנה הסוגיה:
בעצרת אומר לו הילך וכו'.
1.
מחלוקת בין "רב" לרבה בר בר חנה.
1.1
הערה: בש"ס כולו מופיעה מחלוקת ישירה בין "רב" לרבה בר בר חנה רק בשני נושאים, זו שבסוגייתנו ועוד סוגיה אחת במסכת עבודה זרה.
1.2
ראה בהמשך להלן: האם במחלוקת בין שני חכמים אלה צריך לומר שהלכה כרבה בר בר חנה כי הוא היה תלמידו של רבי יוחנן, והכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב. וראה ב"מתיבתא", הערה טו, שיש גורסים "רב יהודה" במקום "רב". וגם כאן צריך להעיר: אין שום מחלוקת מפורשת בש"ס בין רב יהודה לרבה בר בר חנה .
2.
איתמר, רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה.
ברכת הזמן היא ברכת "שהחיינו" על חג הסוכות
רש"י מסכת סוכה דף נו עמוד א:
סוכה ואחר כך זמן - מי שלא בירך שהחיינו בעשייתה - שהיתה עשוייה ועומדת, ותניא בפרק לולב וערבה (לעיל /סוכה/ מו, א): כשנכנס לישב מברך שתים - סוכה וזמן, ואמר רב: סוכה לימא ברישא, והדר זמן.
2.1
הערה חשובה: יש מי שאומר שברכת שהחיינו על שלושת הרגלים היא מדאורייתא ["מתיבתא", הערה טז]. לפי זה יוצא, ש"רב" סובר שברכת המצוות על ישיבה בסוכה - שהיא ברכה מדרבנן - קודמת לברכה שחיובה מדאורייתא!
2.2
ראה ב"מתיבתא", הערה יז בהרחבה, שיש מי שאומר, שמי שברך "שהחיינו" בבניית הסוכה פטור בכלל מלברך בכניסת החג, וממילא כאן מדובר כשלא ברך "שהחיינו" בזמן בניית הסוכה. ואולי זו הסיבה של רבה בר בר חנה שמקדים את ה"שהחיינו", כי היא מתייחסת גם לבניית הסוכה שקדמה לכניסת החג ולמצוות הישיבה בסוכה.
3.
רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, חיובא דיומא עדיף.
הגמרא מציינת את הנימוקים לשני החכמים. ויש לשאול: מי אומר את הנימוקים, רב עצמו ורבה בר בר חנה עצמו או ש"סתמא דגמרא" ["עורך הגמרא"] אומרים את הנימוקים [שנראה להם שאלה נימוקיהם של האמוראים עצמם].
הסבר אחד בדבריו שמצות ישיבה בסוכה היא מצווה ספציפית-ייחודית רק למצוה זו, ואילו "שהחיינו" מתאימה לכל הרגלים [ראה בהרחבה "מתיבתא", הערה יח.]
4.
רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
4.1
אם נאמר שגם רב מסכים לכלל זה של "תדיר..." נצטרך לומר, שרב סובר שיש שיקול - "חיובא דיומא עדיף [="חיוב היום עדיף"] - שגובר על הכלל של "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם".
5.
לימא רב ורבה בר בר חנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי;
הגמרא מנסה לתלות את מחלוקת האמוראים במחלוקת תנאים.
5.1
ויש לשאול: מדוע הגמרא לא השתמשה בביטוי הנפוץ "לימא כתנאי".
5.2
אלא, ש"לימא כתנאי" - בדרך כלל - מתאים כשרוצים לתלות דין של אמורא בודד במחלוקת תנאים, ואילו כאן תולים מחלוקת בין שני אמוראים במחלוקת של שני תנאים.
5.3
וכך מוכח מהמקור הבא:
שיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף כג עמוד א:
"לימא כתנאי" – חשוב מאד
לימא כתנאי רבי יהודה אומר וכו'. האי לישנא לא דייק שפיר דלא שייך למימר לימא כתנאי אלא אמימרא דאמוראי אבל היכא דפליגי אמוראי לא שייך למימר אלא לימא פליגי בפלוגתא דתנאי
הילכך איכא לפרושי דאכל חדא מאמוראי קאמר לימא כתנאי דרבה דאמר סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ...
5.4
ויש לציין שביטוי הפתיחה של "לימא..." משמעו, שהסבר זה מובא רק כהסבר ראשוני שעומד להידחות.
6.
הגמרא מצטטת ברייתא. מובאת גם בסוגיות המקבילות:
דתנו רבנן: דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה:
בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין,
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
האם מכאן ואילך זה הסבר הגמרא בברייתא או הם המשך הברייתא עצמה [כי יש כאן כפילות דברים]. בסוגיות המקבילות משמע שגם המשך הדברים הם של הברייתא עצמה.
בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין - שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא.
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום. שהיין גורם לקידושא שתאמר.
דבר אחר: ברכת היין תדירה, וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
7.
נוסח הברייתא שהובאה במסכת ברכות דף נא :
גמרא. תנו רבנן, דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה:
בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא;
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקדושה שתאמר.
דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה. תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
והלכה כדברי בית הלל.
בברייתא זו לא מוזכרת הפתיחה כבסוגייתנו [במסכת סוכה דף נו]
וסוגייתנו [מסכת סוכה דף נו] לא מצטטת את כל הברייתא שסיימה "והלכה כבית הלל"!
8.
לימא רב דאמר כבית שמאי ורבה בר בר חנה דאמר כבית הלל! -
כלומר, שרב סובר כבית שמאי שברכת היום קודמת למצוה אחרת [שהחיינו או "יין"]
ורבה בר בר חנה סובר ש"שהחיינו" או ברכת היין קודמת לברכת היום בגלל הכלל של "תדיר...".
9.
וקשה מאד: כיצד רב יכול לפסוק כבית שמאי והרי הוא כבר ידע שהכלל הוא שהלכה כבית הלל!
9.1
אולי לכן הגמרא דוחה אפשרות זו.
ואולי הברייתא קבעה הלכה כבית הלל רק על דין ספציפי של ברכת הקידוש, ולא על הנימוק של בית הלל!
10.
אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לבית הלל, עד כאן לא קאמרי בית הלל התם - אלא שהיין גורם לקידושא שתאמר, אבל הכא - אי לאו זמן, מי לא אמרינן סוכה?
ורבה בר בר חנה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לבית שמאי, עד כאן לא אמרי בית שמאי התם - אלא שהיום גורם ליין שיבא, אבל הכא - אי לאו סוכה, מי לא אמרינן זמן?
שני האמוראים טוענים שאין לקשור את דין סוכה ו"שהחיינו" עם דין קידוש היום וברכת היין בזמן הקידוש.
11.
בכל אופן חזרה לשאלתנו בסעיף הקודם, כיצד "רב" חשב לומר כבית שמאי, ובסעיף הנוכחי מדוע רבה בר בר חנה צריך להצדיק את דעתו גם לפי בית שמאי הרי דעתו הפשוטה היא כבית הלל, וידוע כבר שהלכה כבית הלל!
12.
ונראה שיש כאן עניין עקרוני ביותר לגבי מחלוקות בית הלל ובית שמאי: דעת בית שמאי נחשבת כלגיטמית למרות שאין הלכה למעשה כמותה, וכאשר - כבסוגייתנו - האמוראים לא ממש דנו באותו עניין ממש שדנו בו בית הלל ובית שמאי אלא שעקרונית יסודות המחלוקות נראים כדומים אזי רשאי האמורא להשתמש עם סברא ויסוד של בית שמאי ואין בזה סתירה לכלל של "הלכה כבית הלל", כי אולי לבית הלל היה סברא אחרת!
13.
הגמרא מקשה על רב ממשנתנו.
תנן: בעצרת אומר לו: הילך מצה הילך חמץ. והא הכא, דחמץ עיקר ומצה טפל, וקתני: הילך מצה והילך חמץ, תיובתא דרב! -
והיא מסיימת "תיובתא".
14.
למרות ה"תיובתא" לעיל הגמרא מיישבת את דברי "רב" שדעתו היא כדעת תנא מסויים - "תנאי היא".
אמר לך רב: תנאי היא, דתניא: הילך מצה הילך חמץ, אבא שאול אומר: הילך חמץ הילך מצה.
כלומר, רב יסבור כ"אבא שאול", שחולק בברייתא וממילא חולק גם על משנתנו. ואולי לעיל הגמרא אמרה "תיובתא" על רב אע"פ שכאן היא מיישבת אותו מכיוון שבכל אופן יוצא שרב לא סובר כסתם משנה - משנתנו - לעומת הברייתא.
וגם הכלל הוא ש"סתם משנה ומחלוקת בברייתא - הלכה כסתם משנה".
15.
הכרעת הגמרא:
דרש רב נחמן בר רב חסדא: לא כדברי רב דאמר סוכה ואחר כך זמן, אלא: זמן ואחר כך סוכה.
רב נחמן בנו של רב חסדא [רב נחמן זה חי בזמן אביי ורבא] פוסק כרבה בר בר חנה.
15.1
וקצת קשה, מדוע הוא לא מנסח בלשון חיובית, שהלכה כרבה בר בר חנה, אלא הוא מנסח באופן שלילי שאין הלכה כדברי "רב". וגם הוא לא מציין במפורש את שמו של רבה בר בר חנה.
15.2
אולי התשובה היא , שכעיקרון הלכה היתה צריכה להיות כ"רב" כי מעמדו היה "גדול" יותר מזה של רבה בר בר חנה - תלמידו של רבי יוחנן, ולא אומרים כאן "הלכה כבתראי". לכן רב נחמן מדגיש שאין הלכה כ"רב" לא בגלל שהלכה כרבה בר בר חנה בגלל מעמדו של רבה בר בר חנה, אלא הוא לא פוסק כרב בגלל גוף ההלכה מבחינה עניינית - לפי דעתו של רב נחמן!
16.
ורב ששת חולק:
ורב ששת בריה דרב אידי אמר: סוכה ואחר כך זמן.
הוא פוסק כרבה בר בר חנה מבלי שהוא מזכיר את שמו, כנראה שגם הוא פוסק כרבה בר בר חנה מבחינת תוכן דבריו ולא בגלל מעמדו של רבה בר בר חנה. וכמו שאמרנו בסעיף הקודם לגבי "רב".
17.
מסקנה סופית:
והלכתא: סוכה ואחר כך זמן.
כלומר, הלכה שמברכים קודם את ברכת המצוות - "לשבת בסוכה", ואחר כך מברכים ברכת הודיה "שהחיינו".
לסיכום הסוגיה יוצא אפוא שהלכה כדברי "רב".
18.
מי כתב בסוגייתנו את ה"והלכתא". בפשטות, ביטוי זה נכתב על ידי "עורך הגמרא" [בכל דור שיהיה, אולי אפילו על ידי הסבוראים]. ה"והלכתא" לא הדגישה את שמו של "רב", אלא רק את תוכן דבריו.
אולי ה"והלכתא" קבעה את ההלכה בהתחשב בדעתו של "רב", ואולי רצתה להדגיש שהלכה כרב [למרות שלא הזכירה את שמו] למרות שרבה בר בר חנה הוא "בתראי".
19.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה יב:
כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך ק קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על ר הזמן, ומסדר כל הברכות על ש הכוס, נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך על הזמן, וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד ת בליל ראשון של חג הסוכות כמו שבארנו. +/השגת הראב"ד/ מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. א"א לא דייק. /השגת הראב"ד/ וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד. א"א מנהג מקומנו לא היה מעולם כזה, והטעם כי הישיבה אינה אלא על דעת האכילה וכל זמן שאינו אוכל, הברכה עובר למצוה היא באמת.+
הרמב"ם פוסק כמו ה"והלכתא", וממילא, כמו רב ששת שפסק כ"רב".
20.
שולחן ערוך
אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמג סעיף א
(א') סדר הקידוש: (א) יין, קידוש וסוכה * (ב) ואח"כ א> זמן, <א> א'> (ג) לפי שהזמן חוזר על קידוש ב> היום ועל מצות סוכה.
משנה ברורה סימן תרמג ס"ק א:
(א) יין קידוש וסוכה - שא"א לברך [א] על הסוכה קודם שיברך על קידוש היום. שהרי מתחלה נתקדש היום ואח"כ נתחייב לישב בסוכה:
21.
הפרשנים דנים בהרחבה במשתמע מסוגיה זו לגבי הכלל של "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם".
