אם איני כאן - מי כאן
סוכה נג ע"א
"אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן".
פירש רש"י שדברי הלל נאמרו בשמו של הקדוש ברוך הוא. וכך משמע מהמשך דברי הלל: "אם תבא אל ביתי - אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבא אל ביתך, שנאמר: (שמות כ, כא) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".
לכן המשפט "אם איני כאן - מי כאן" משמעו: כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ (דברים ד, לה), שאין שום מקור נוסף לשום כח ויכולת.
ועדין צריך לדקדק, שכן מלשון "אם איני כאן - מי כאן" משמע שעדין קיימת מציאות של "כאן" ומציאות אחרת של "אני", והמשפט מגדיר מציאות דמיונית של "כאן" בלא אותו "אני" בקרבו. על כך קשה, שאמרו בבראשית רבה פרשת ויצא פרשה סח (ט/יא) ובעוד מדרשים: "הקדוש ברוך הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו", ולמדו זאת מהפסוק (שמות לג, כא) הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי. כלומר שגם חלל ומקום ריק אינם קיימים מכח עצמם אלא מושתתים מכוחו של הקדוש ברוך הוא, שכן (דברים ד, לה) אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ – כלום!
אלא שאמרו בהקדמת זוהר דף א ע"ב: "בראשית [ברא אלהים], רבי אלעזר פתח (ישעיהו מ, כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה... ברא אלה, ומאן איהו, מ"י, ההוא (שמות ק"מ א) דאקרי מקצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה".
וכן בזוהר חדש תיקונים כרך ב דף נח ע"א: "בראשית ברא אלהים. תא חזי תרין תיבין אלין אתפלגו לתרין סטרין כל חד. בראשי"ת ברא שי"ת. אלהי"ם מ"י אל"ה... ודא הוא מי אלה הה"ד (ישעיהו מ, כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה".
פירוש הדברים, אותיות השם אלהי"ם מרמזות לחמישה עולמות, חמש ספירות. אותיות מ"י הן העליונות ואותיות אל"ה מושפעות ומשתלשלות מהן, ועשויות להפרד מהן ולרדת מדרגה. "ברא" מלשון חוץ בארמית.
וכך אמרו בזוהר פרשת בראשית דף ל ע"א: "מִי בָרָא אֵלֶּה והיינו רזא דקאמרן (איוב לח, כט) מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, מבטן מי ודאי". ודומה לזה במקומות נוספים.
מעתה מבואר שכך מרומז גם בדברי הלל: "אם איני כאן - מי כאן". גם במקום פנוי מגילוי השכינה המגולה, עדין "לֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּיהּ" וְשׁוֹרוֹת עליו מדרגות האלהות התמירות והעליונות המקיימות אותו.
אמנם פשט כוונת הלל מבואר בדבריו שבירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה ד:
"הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז (בקלות ראש) הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא. ולקילוסן הוא צריך?! והכתיב אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומון! כד הוה חמין לון עבדין בכוֹשָׁר (בכשרות) הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא?! שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מה טעמא ונעים זמירות ישראל יושב תהלות ישראל".
וכמבואר בליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן פט:
"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תהלים ח, ו). הנה ידוע, כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי, החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלקים. וזהו ותחסרהו, בודאי מעט מאלקים היינו החסרון בודאי מאלקים, היינו בהשכינה. אך כשידע [כל] זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה, בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולֹא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה.
לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי, כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו, וכי יש כבוד גדול מזה! [ו]מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המוחין שלו. וזהו: וכבוד והדר תעטרהו. [שישמח, המלך בעצמו נשאו לביתו ושם מגלה לו ליבו]. היינו על ידי כבוד והדר שיש לו,
שהמלך בעצמו מספר לו החסרון, תעטרהו במוחין חדשים".
