הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
סוכה נו ע"ב
המשנה האחרונה במסכת סוכה מדברת על בלגה שכפרה באלוקי ישראל, ולכן חכמים, ובגלל הדבר הזה קנסו חכמים את המשמר שלה בכמה דברים שמפורטים במשנה.
בגמרא (סוכה נו, ב) מפרטים את מעשה בלגה, ובנוסף דנים בשאלה מדוע מעשה של כופר אחד נענש כל המשמר (בשני התלמודים מציינים שייתכן שכל המשמר אשם בכך שלא הגיע בזמן).
בתלמוד הבבלי מסבירים שהאחריות למעשיה של בלגה נעוץ בהוריה. ומה אשמים כל אנשי המשמר – בגלל שאוי לרשע ואוי לשכנו. הסבר שטעון הבהרה ועל כל פנים מסיר את האחריות מן המשמר.
בתלמוד הירושלמי (סוכה ה, ח) לא דנים בשאלה הזאת, כנראה מתוך הנחה שאחריות על מעשיהם של הפרטים נעוץ בכלל, כלומר במשמר כולו (בהארה במסכת יומא כבר ציינו שנושא האחריות בולט הרבה יותר בתלמוד הירושלמי).
התלמוד הירושלמי בסוגיה זו (סוכה ה, ח) דן מדוע העונש של המשמר של בלגה לא היה קשה יותר:
"ויעקרו אותה ממקומה לית יכיל דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי קשה לפני המקום לעקור שלשלת יוחסין ממקומן ויעשו אותן עשרים ושלש לית יכיל דכתיב המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו".
אפשרות אחת לעונש אותה מעלה ודוחה התלמוד הירושלמי הוא שישימו את המשמר של בלגה בסוף. התלמוד הירושלמי דוחה אפשרות כזו שכן יש כאן פגיעה קשה בייחוס, ופגיעה בייחוס היא דבר קשה לפני המקום. כמה חשוב נושא כבודה של משפחה. אפשרות שנייה שמעלה הירושלמי היא שיכניסו את משמר בלגה בתוך אחד המשמרות (או לפניו או לאחריו). והתשובה היא שישנה חוכמה גדולה בכך שתיקנו דווקא 24 משמרות.
דווקא דרך המעשה הנלוז של בלגה אנו לומדים על המפעל האדיר של תכנון 24 המשמרות. שדואג בשווה לצד הכלכלי של הכהנים.
