הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם משנה ומחלוקת בברייתא"
סוכה נ ע"ב - נא ע"א
/משנה/. החליל חמשה וששה, זהו החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
...
תנו רבנן: החליל דוחה את השבת, דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה. אמר רב יוסף: מחלוקת בשיר של קרבן, דרבי יוסי סבר: עיקר שירה בכלי, ועבודה היא, ודוחה את השבת.
ורבנן סברי: עיקר שירה בפה, ולאו עבודה היא, ואינה דוחה את השבת.
אבל שיר של שואבה - דברי הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת.
אמר רב יוסף: מנא אמינא דבהא פליגי - דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר. מאי לאו בהא קמיפלגי; מאן דמכשיר סבר: עיקר שירה בכלי, וילפינן מאבובא דמשה. ומאן דפסיל, סבר: עיקר שירה בפה, ולא ילפינן מאבובא דמשה. - לא, דכולי עלמא: עיקר שירה בכלי, והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי. מאן דמכשיר סבר: דנין אפשר משאי אפשר, ומאן דפסיל סבר: לא דנין אפשר משאי אפשר. ואיבעית אימא: דכולי עלמא דעיקר שירה בפה, ואין דנין אפשר משאי אפשר, והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי קא מיפלגי.
...
ורבי ירמיה בר אבא אמר: מחלוקת בשיר של שואבה,
דרבי יוסי בר יהודה סבר: שמחה יתירה נמי דוחה את השבת,
ורבנן סברי: שמחה יתירה אינה דוחה את השבת.
אבל בשיר של קרבן - דברי הכל עבודה היא, ודוחה את השבת.
מיתיבי: שיר של שואבה דוחה את השבת - דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה. תיובתא דרב יוסף, תיובתא. -
לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי, אבל בשיר של קרבן - דברי הכל דוחה את השבת,
לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי! -
אמר לך רב יוסף: פליגי בשיר של שואבה, והוא הדין לקרבן. והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה - להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה, דאפילו דשואבה נמי דחי. -
והא קתני: זהו חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, זהו דאינו דוחה, אבל דקרבן - דוחה, מני? אי נימא רבי יוסי בר יהודה - האמר שיר של שואבה נמי דוחה, אלא לאו - רבנן,
ותיובתא דרב יוסף בתרתי! תיובתא.
מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי - דכתיב +דברי הימים ב כט+ ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל.
מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בפה - דכתיב +דברי הימים ב, ה+ ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד. -
ואידך נמי, הא כתיב ויאמר חזקיהו - הכי קאמר: החל שיר ה' - בפה, על ידי כלי דויד מלך ישראל - לבסומי קלא. -
ואידך נמי, הא כתיב, ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים! - הכי קאמר: משוררים דומיא דמחצצרים, מה מחצצרים בכלי - אף משוררים בכלי.
מבנה הסוגיה - ההתחלה מדף נ
1. המשנה בדף נ עמוד א:
/משנה/. החליל חמשה וששה, זהו החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
2.
הגמרא מביאה ברייתא באותו עניין:
תנו רבנן: החליל דוחה את השבת, דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה.
אם מדובר בברייתא בשמחת בית השואבה הרי שמשנתנו היא כדעת חכמים בברייתא!
3.
ועל כך יש מחלוקת אמוראים:
אמר רב יוסף: מחלוקת בשיר של קרבן, דרבי יוסי סבר: עיקר שירה בכלי, ועבודה היא, ודוחה את השבת.
ורבנן סברי: עיקר שירה בפה, ולאו עבודה היא, ואינה דוחה את השבת.
אבל שיר של שואבה - דברי הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת.
רב יוסף סובר שהברייתא עוסקת בשיר ששרו הלויים בקרבן תמיד בכל יום, ולא בשמחת בית השואבה. ובשמחת בית השואבה גם רבי יוסי בר יהודה מודה שלא דוחה את השבת ולא את יום טוב - וכל הברייתא היא כמשנתנו.
רב יוסף גם מנמק את דבריו.
עיקר דבריו סובב סביב העיקרון שיש איסור לשיר בכלי שיר בשבת וביום טוב מכח גזירה שמא יתקנם ויעבור על איסור דאורייתא של "מכה בפטיש". אבל אם השיר הוא "עבודה" - חלק מהותי מעבודת הקרבנות - בזה לא חלה הגזירה, ומותר לשיר בכלי שיר.
מעניין שעד כאן סוגייתנו לא מזכירה כלל את משנתנו!
4.
רב יוסף מנסה להוכיח שאמנם רבי יוסי בר יהודה וחכמים חולקים על פי ההסבר שלו:
אמר רב יוסף: מנא אמינא דבהא פליגי - דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר. מאי לאו בהא קמיפלגי; מאן דמכשיר סבר: עיקר שירה בכלי, וילפינן מאבובא דמשה. ומאן דפסיל, סבר: עיקר שירה בפה, ולא ילפינן מאבובא דמשה. -
לא, דכולי עלמא: עיקר שירה בכלי, והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי. מאן דמכשיר סבר: דנין אפשר משאי אפשר, ומאן דפסיל סבר: לא דנין אפשר משאי אפשר.
הוכחה אחת ודחייתה.
5.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא דעיקר שירה בפה, ואין דנין אפשר משאי אפשר, והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי קא מיפלגי.
...
אולי בגלל הלשון "ואיבעית אימא" [שנחשב כ"לישנא בתרא"="לשון אחרון"] הרמב"ם כך פוסק, וגם בגלל הביטוי "דכולי עלמא" - עיקר שירה בפה!]
6.
הגמרא מביאה את דעת רבי ירמיה בר אבא שחולק על ההסבר של רב יוסף.
כנראה מדובר באמורא בבלי בדור השלישי - הרביעי. תלמידו של רב הונא (קידושין מ"ו ע"א). עלה לארץ ישראל (כתובות קי"א ע"א). הוא היה בתקופת רב יוסף.
ורבי ירמיה בר אבא אמר: מחלוקת בשיר של שואבה,
הוא מסביר שהברייתא לעיל עוסקת בשמחת בית השואבה, וממילא יוצא, שמשנתנו היא כדעת חכמים בברייתא. אלא שקשה לי מדוע הגמרא לא מציינת זאת בשלב זה.
דרבי יוסי בר יהודה סבר: שמחה יתירה נמי דוחה את השבת,
ורבנן סברי: שמחה יתירה אינה דוחה את השבת.
אבל בשיר של קרבן - דברי הכל עבודה היא, ודוחה את השבת.
7.
הגמרא מקשה על רב יוסף מברייתא מפורשת:
מיתיבי: שיר של שואבה דוחה את השבת - דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה.
ברייתא דומה הובאה לעיל [סעיף 2] וקשה לי, מדוע ברייתא זו לא הובאה שם.
תיובתא דרב יוסף, תיובתא. -
הגמרא מגיעה למסקנה שאמנם קשה לגמרי על רב יוסף, שאמר שבשמחת בית השואבה מודה רבי יוסי בר יהודה שלא דוחה את השבת ויום טוב. הביטוי "תיובתא... תיובתא" משמעו דחיה "סופית".
8.
לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי, אבל בשיר של קרבן - דברי הכל דוחה את השבת,
לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי! -
הגמרא מקשה על רב יוסף [בהלכה השניה] שאמר שבשיר על הקרבן בכל השנה יש מחלוקת בין רבי יוסי בר יהודה וחכמים.
9. רב יוסף "מנסה" ליישב קושיה זו:
אמר לך רב יוסף: פליגי בשיר של שואבה, והוא הדין לקרבן. והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה - להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה, דאפילו דשואבה נמי דחי. -
בדרך כלל משמעות הביטוי "אמר לך" הוא, ש"סתמא דגמרא" מיישבת ולא החכם עצמו.
הערה: "להודיעך כחו..." קשור לכלל של "כח דהיתרא עדיף", דהיינו, שעדיף לכתוב את דעת המיקל בלי קשר אם הלכה כמותו.
10:
עכשיו הגמרא מקשה ממשנתנו!
והא קתני: זהו חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, זהו דאינו דוחה, אבל דקרבן - דוחה, מני? אי נימא רבי יוסי בר יהודה - האמר שיר של שואבה נמי דוחה, אלא לאו - רבנן,
ותיובתא דרב יוסף בתרתי! תיובתא.
הגמרא מביאה את משנתנו כדי לחזק את הקושיה על רב יוסף גם לגבי שיר על הקרבן [מתוך דיוק מלשון המשנה].
והמסקנה היא, שההסבר של רב יוסף נדחה לחלוטין!
11.
הגמרא מביאה נימוקים לסברות היסוד בסוגיות לעיל, אם עיקר עניין השירה היה בכלי או בפה, ומתאים לכל השיטות לעיל [ראה בפרשנים]:
מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי - דכתיב +דברי הימים ב כט+ ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל.
מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בפה - דכתיב +דברי הימים ב, ה+ ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד. -
ואידך נמי, הא כתיב ויאמר חזקיהו - הכי קאמר: החל שיר ה' - בפה, על ידי כלי דויד מלך ישראל - לבסומי קלא. -
ואידך נמי, הא כתיב, ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים! - הכי קאמר: משוררים דומיא דמחצצרים, מה מחצצרים בכלי - אף משוררים בכלי.
12.
נראה לי לומר, שלרב יוסף ולרבי ירמיה בר אבא היו מסורות שונות אודות הברייתא שנחלקו בה רבי יוסי בר אבא וחכמים, וכנראה שהיה ידוע לגמרא שהלכה כחכמים באותה ברייתא, ולכן אודותיה נסוב כל הדיון ולא במשנתנו - שהיא "סתם משנה"!
ואולי הם נחלקו במסורת מה היה בפועל מבחינה היסטורית בבית המקדש בעניין שירה על הקרבן ובעניין שירה בשמחת בית השואבה, ועל פי המסורות שהיו להם הם נחלקו בהסבר הברייתות השונות.
13.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יג:
והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות, ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
הרמב"ם פוסק בפשטות כפשט משנתנו. וצריך לומר שפסק כך על פי הכלל "סתם משנה ומחלוקת בברייתא - הלכה כסתם משנה".
וכהסבר רבי ירמיה בר אבא:
לחם משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יג:
[יג] ושמחה זו אינה דוחה וכו'. כתב ה"ה שיש שיר לקרבן שדוחה בין שבת ויו"ט כדפסק רבינו פרק ג' מהלכות מקדש. ונראה דזה כר' ירמיה דאמר בפרק החליל (דף נ"א) אבל בשיר של קרבן ד"ה עבודה היא ודוחה את השבת. ונראה דלכאורה דזה סובר דעיקר שירה בכלי ולכך דוחה שבת. ותימה דהוא ז"ל פסק שם בפרק ג' מהלכות מקדש דעיקר שירה בפה שכתב שם ואין אומרים שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר
והוא ממשיך את הדיון בקשר לנושא בסוגייתנו אם עיקר השירה הוא בפה או בכלי!
