מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם צריך להעשיר ראש ישיבה ונשיא
תענית כא ע"א
דף כא. ר' יוחנן הדר אילפא לא הדר עד דאתא אילפא מליך ר' יוחנן, ופירש"י דמינוהו "ראש ישיבה" עליהן, מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלים אותו משלהם ומעשירין אותו כדאמרי' לגבי כהן גדול בסיפרא וביומא (יח.) והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו, עכ"ל.
(א)
וכן יעוי' בחולין ספ"י (קלד:) שכ' דר' אמי קדים וזכה במתנות כהונה וכו', ואב"א "אדם חשוב" שאני דתניא והכהן הגדול מאחיו שיהיה גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלים אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו, ופירש"י וז"ל, ואב"א אדם חשוב, כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו אפי' משלו וכ"ש ממאי דאתי ליה מעלמא, עכ"ל יעו"ש. וא"כ מבואר כדפירש"י הכא דגם בר"י צריכים תלמידיו להעשירו. אך יל"ע מהו שכ' רש"י דמנהג הוא וכו', הא בחולין שם משמע דהוי חיוב מדינא על תלמידיו להעשירו ודומיא דכהן גדול דנר' דהוי חיוב מדינא ולא רק מנהג בעלמא. וכן יל"ע מ"ט הביא רש"י לגמ' ביומא שם דאיירי בכה"ג ולא לגמ' בחולין דאיירי ממש "בראש ישיבה" שדינו ככה"ג כדאיירי ביה הכא, ויל"ע.
וכן יעוי' בסוטה (מ.) שכ' בגודל ענוותנותו דר' אבהו דפעם א' רצו רבנן למנותו ל"ראש ישיבה" אולם כיון שראה לר' אבא דמן עכו שיש לו הרבה "חובות" [ובב"ח כ' שי"ג דראה "שתפסוהו" בעלי חובות] אמר להו ר' אבהו איכא רבה והיינו ר' אבא דמן עכו ותמנוהו לר"י, ופירש"י בזה"ל, א"ר אבהו אית לן רבה, חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני, כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשירין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו, כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר כנ"ל. וכן יעוי' בויק"ר (פרשה כו' בסופו) שכ' ולא כה"ג בלבד אלא המלך וכיו"ב וכו', הא למדת שאפי' יהא אדם "קצר" ונתמנה "מלך" נעשה "ארוך" וכו', ובפי' מהרז"ו כ' וז"ל, וכמש"כ חז"ל [בהוריות יד.] על אביי חזיוהו דאיתרם רישיה כשנתמנה לראש וכו', עכ"ל ע"ש. והיינו דחזי' דבכלל "מלך" אף "ראש ישיבה" שג"כ דינו כמלך שיש להעשירו ולגדלו, ודו"ק.
(ב)
והנה בדפירש"י דה"ט דצריכים "להעשירו" כדי שישמעו דבריו, ה"נ אשכחן כה"ג דבעלי הממון נשמעים דבריהם ומאידך העניים אין שומעים להם, בפ"ק דנדרים (ז:) בר"ן בד"ה שנאמר כי מתו וגו', שכ' דע"כ דמש"כ "כי מתו כל האנשים" וגו' היינו שדתן ואבירם "ירדו מנכסיהם" ועני חשוב "כמת", דמפני שירדו מנכסיהם לא היו דבריהם נשמעים, עכ"ד הר"ן יעו"ש. ולכן א"ל הקב"ה למרע"ה שיכול לשוב למצרים ואי"צ לחשוש מהני תרי רשיעי, דע"כ שלא "ימסרוהו למלכות" מהטעם הנ"ל, ע"ש. וא"כ מדוייק דלאידך גיסא דבעלי הממון דבריהם נשמעים וכדפירש"י. וכן יעו"ש בתוס' שכ' דבשביל עניות "ודאי נמנעו מלהיות קרובים למלכות", עכ"ל ע"ש. וה"ט כנ"ל דבכה"ג ודאי שלא ישמעו דבריהם ואין להם עבור מה להתקרב למלכות, וכנ"ל. [וע"ע מש"כ לפלפל בדברי הר"ן והתוס' הנ"ל, בחידושים בפסחים ספ"ג (מט:), ובחי' לב"ק ספ"י (קיט.) גבי "מוסר" מ"ט ממונו מותר וכו' ע"ש, וכן בחידושים לחגיגה (כז.) בזה, קחנו משם ותמצא נחת].
וכן יעוי' בנדרים (לח.) דא"ר יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו וכו', ויעו"ש בח"א מהרש"א שכ' דה"ט "לפי שאלו המעלות גיבור חכם ועשיר הם המעלות הגדולות בעיני הבריות וכו', עכ"ל יעו"ש. וא"כ מה"ט הוי תנאי "לנביאות" דעי"ז יתקבלו דבריו אצל בנ"י, וכש"נ בס"ד. וכן יעוי' בדרשות הר"ן (דרוש ג', ודרוש ה') דס"ל כנ"ל ד"עשיר" הוי כפשוטו, וכמבואר בגמ' שם. [אולם יעוי' ברמב"ם בפ"ז דיסוה"ת ה"א דמשמע דס"ל דהיינו עשיר "בדעתו" ולא ב"ממון" ע"ש, ובכס"מ ובלח"מ בזה].
ובאמת דמקרא מלא דיבר הכתוב, בקהלת (פ"ט פט"ז) דאמר החכם מכל אדם, "ואמרתי אני וגו', וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים" ע"ש. ומכלל לאו אתה שומע הן דחכמת העשיר הנכבד והנגיד אינה בזויה "ודבריו נשמעים", וכש"נ בס"ד.
(ג)
ויעוי' ברמב"ם ברפ"ה דכלי המקדש שכ' דצריך להעשיר "כהן גדול" יותר מאחיו ולגדלו וכו' ע"ש. אולם לע"ע לא מצאתי ברמב"ם שכ' דה"ה לגבי ראש ישיבה שג"כ צריך "לגדלו ולהעשירו", וצ"ע מ"ט לא הזכיר כן דהוי ש"ס ערוך בחולין שם דה"ה גבי ר"י, ולית מאן דפליג ע"ז, וצ"ע. וכן בטושו"ע ובנושאי כליהם לא מצאתי שהביאוהו לדינא, וצ"ע מ"ט.
אכן מצאתי בב"ח בה' לולב (סימן תרנו') בד"ה אבל הרא"ש וכו' דהביא לרא"ש בפ"ק דב"ק (סימן ז') ולרבינו ירוחם שהק' איך קנה רבן גמליאל אתרוג "באלף זוז" כדאיתא בסוכה (מא:) הא אסור לבזבז על מצות יותר מחומש כדאי' בכתובות (נ.) וכו', וצ"ל ד"גוזמא הוי" ולא קנהו באלף זוז, עכ"ד הרא"ש. וע"ז תמה הב"ח מנ"ל דאלף זוז הוי יותר מחומש דר"ג וכו', אכן אפי' את"ל דהוי יותר מחומשו, ל"ק מהגמ' כנ"ל, די"ל דב"נשיא" שאני דליכא למיחש שמא יבוא לידי "עוני", דבלאו הכי כל צרכיו מוטל על הציבור ואף צריך להעשירו כנדרש ביומא (יח.) מוהכהן הגדול מאחיו ודוקא במי שאינו נשיא אמרו שאסור לבזבז וכו', עכ"ד רבינו יואל ז"ל ב"בית חדש" יעו"ש. וא"כ משמע דס"ל דקאי להלכה. אך יל"ע מ"ט לא הביאוהו ביור"ד בה' ת"ת ות"ח.
(ד)
והנה יעוי' בהוריות (י.) דר"ג ור' יהושע הוו אזלי בספינתא וכו' א"ל ר"י לר"ג עד שאתה תמה עלי תמה על ב' תלמידים שיש לך שיש לך ביבשה ר"א חסמא ור"י בן גודגדא וכו' ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש, נתן דעתו להושיבם בראש וכו', ופירש"י דנתן דעתו וכו', כדי שיהיו מתפרנסים מאותה שררה שנתן להם, עכ"ל. אך יל"ע מ"ט לא פירש"י דיתן אותם ר"ג בראש הישיבה שעי"ז יעשירום התלמידים וכנלמד מ"הכהן הגדול מאחיו", דבדפירש"י דעי"ז שיושבים בראש יהיו "מתפרנסים" משמע שעי"ז יקבלו רק כדי מחייתם ולא שיתעשרו, וא"כ צ"ע כנ"ל.
אכן יעו"ש בתוס' הרא"ש (על הדף) שכ' וז"ל, נתן דעתו וכו', פירש"י כדי וכו', ולא נהירא, דלשון "להושיבם בראש" בישיבה משמע כדאמרי' בכתובות בשלהי פ' הנושא (קג:) דר"ח בר חמא "יושב בראש", ובישיבה מאי פרנסה איכא. אלא משום דאשבחינהו וכו' ראוים הללו לישב בראש ולמנותם "פרנס על הציבור", הרמ"ה ז"ל, עכ"ל התוס' הרא"ש יעו"ש. אולם צ"ע מ"ט ס"ל דליכא "פרנסה" בתפיסת ישיבה הא להדיא אחז"ל בחולין שם דצריכים להעשיר לראש ישיבה וע"כ דאיכא בזה פרנסה בשפע רב והיינו "עושר וכבוד" יחדיו, וא"כ מ"ט לא ניח"ל לפ' כרש"י דרצה למנותם לר"י ועי"ז יחלצו מגודל עניותם ודחקותם, וצ"ע. ועתה מצאתי בספר "ברית יעקב" [לפעמ"כ הגרי"ח סופר שליט"א מעיה"ק ת"ו] דג"כ תמה כנ"ל על הרמ"ה בתורא"ש, ויעו"ש מש"כ ליישב דבריו ושיטתו בטוטו"ד, קחנו משם, ותמצא רוב נחת.
(ה)
והנה יעוי' בברכות (כז:) בעובדא דר"א בן עזריה ור' יהושע ב"ח ור"ג שרצו חכמים למנות לראב"ע לנשיא ישראל כיון שהיה מיוחס לעזרא ואף היה "עשיר טובא" וכו' ע"ש. ויל"ע מה המעלה בזה דהוי עשיר הא אפי' אם היה עני ג"כ אפשר למנותו, שכן תיכף אח"כ "יגדלוהו" משל אחיו ויעשירוהו דודאי לא גרע מראש ישיבה שיש להעשירו, דכ"ש שה"ה ל"נשיא ישראל". ועוד יל"ע בדכ' בגמ' שם דמעלת היותו עשיר "דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח", ויל"ע בדכ' אף הוא, והול"ל דאי אית וכו' אזל ופלח, ויל"ד. וכן צ"ב בדכ' דאזל ופלח, והיינו שילך לעבוד לקיסר, ואטו מותר לעשות כן.
אכן יעוי' ברפ"ג דנדרים (כב.) דעולא החניף טובא לההוא רוצח מדהיה פיקו"נ, וכשבא לא"י אמר לו ר' יוחנן דשפיר החניף לו מדהוי פיקו"נ ע"ש, ויעוי' בתוס' בספ"ז דסוטה (מא:) בד"ה כל המחניף שכ' דבמקום סכנה מותר להחניף, וכמוכח בההיא עובדא דר' יוחנן ועולא שמותר ע"ש. וכ"כ להדיא בפדר"א (בס"פ לז') שמותר להחניף לרשע במקום "סכנה" יעו"ש, וא"כ י"ל דלכן שרי לנשיא לילך לעבוד לקיסר, והיינו להחניף לו כדי להציל את ישראל, דאין לך פיק"נ גדול מזה. [אך צ"ע בפדר"א שם ובתוס' בסוטה מאי קמ"ל בזה, דאטו סד"א שאסור "להחניף" במקום סכנת נפשות, הא קי"ל שפיקו"נ דוחה כל התורה כולה חוץ מג' עבירות, ופ' שלא כלול בע"ז, וצ"ע].
ועכ"פ מבואר דה"ט דבעינן שיהיה עשיר כדי להתקבל אצל הקיסר בכבוד וכו'. ויל"ע מ"ט הוצרך להאי טעמא, הא פ' י"ל דה"ט כדי שיתקבלו דבריו אצל חבריו ותלמידיו, דמתוך זה יהיה יותר "נחשב" אצל הציבור וישמעו לו יותר, וכדפירש"י בסוטה שם דה"ט דבעינן להעשיר ל"ראש ישיבה" שישמעו דבריו וכו' ע"ש, וצ"ע.
(ו)
ונראה בס"ד, דחדא מתורץ בחברתא, דאכן עיקר הטעם דבעינן שיהיה "עשיר" הוא כדי שישמעו דבריו אצל חבריו ותלמידיו וכדפירש"י שם, אולם בשביל זה אי"צ שיהיה עשיר תיכף בשעת המינוי דאח"כ כבר יעשירוהו ומה בצע שיהיה עשיר "מיד" בתחילה, דאף אם יעשירוהו הציבור אח"כ ג"כ יתקבלו דבריו דאכתי יראו גודל עשירותו ויהיה "חשוב" אף מחמת זה וישמעו לו, אולם לא כן אצל הנשיא דאיכא אצלו אף לטעם דבעי לפלוחי לבי קיסר, דמה"ט בעינן שיהיה עשיר "מעיקרא" שמפורסם בעולם על גודל עשירותו ורוב נכסיו וכו' דכשיבוא לפני הקיסר תיכף יחשיבו וימצא חן בעיניו ויכבדו ויקבל בקשתו, דדוקא אם היה ידוע ומפורסם אצל הקיסר לעשיר הוא דיתקבלו דבריו אצלו, אך לא כן אם יעשירוהו אחר המינוי דנהי דיראו תלמידיו לעושרו מ"מ לא יהיה זה נפק"מ אצל הקיסר, דאפי' אם ישמע "שהעשירוהו" מ"מ לא יחשיבו כ"כ בזה, דהא ישמע שהעשירוהו "אחיו" או שעכ"פ רק כעת התעשר ולא יחשיב דבר זה, ורק "כשפקע שמיה בעולם לעשיר" ובעל נכסים הוא דימצא חן בעיני הקיסר, ולזה שיבחו לראב"ע דהוי עשיר דיכול להחניף לקיסר, שכן עשירותו היתה מפורסמת בעולם, ותיכף אח"כ יכול להשתדל אצל הקיסר להעביר לגזירה וכו' אם יצטרכו. ומשא"כ בראש ישיבה מספיק אם יעשירוהו אח"כ, דכדי שישמעו דבריו אצל "תלמידיו" מספיק שיראו שכעת עכ"פ יש לו די מחסורו וברווח גדול ד"יחשיבוהו" ויקבלו דבריו. וזהו דפירש"י בסוטה שם דה"ט בעינן "לגדלו", דאצל ר"י ליכא לטעם שילך להחניף לקיסר, דאין זה דרכו דר"י לילך לשם כ"א ד"נשיא ישראל".
ועוד י"ל, דשאני אצל ר"ג "דסילקוהו" מהנשיאות ובכה"ג אכן הוצרכו שיהיה "עשיר", שכן גנאי הוא יותר מידי אם לא יהיה הנשיא החדש מושלם בכל המעלות כר"ג, דכיון שסילקוהו ע"כ הוצרכו למנות נשיא ששווה לו בכל דבר דאל"כ הוי ביזיון לר"ג, וכיון שהיה ר"ג עשיר וכמוכח בסוכה (מא:) שקנה אתרוג באלף זוז יעו"ש ע"כ הוצרכו שהנשיא במקומו יהיה תיכף מעיקרא עשיר כמותו, ומשא"כ בשאר דוכתי אי"צ שיהיה תיכף עשיר, ודו"ק. אולם אינו נר', דהא בגמ' שם כ' דה"ט שצריך שיהיה עשיר שיוכל לילך לקיסר וכו', ולא כ' דה"ט שיהיה כר"ג וכו', וא"כ א"א לפ' הכי.
(ז)
אמנם יעו"ש בחולין דמשמע דאף אצל ראש ישיבה עדיף למנות עשיר "מעיקרא" ולא שיעשירוהו אח"כ, דכ' והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בעושר וכו', אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו מגדלים אותו וכו' ע"ש, ומדוייק דלת"ק בעינן למנות כה"ג עשיר וחכם יותר מאחיו, והיינו שיהיה עשיר כבר בשעת המינוי ולא שרק אח"כ יעשירוהו, ורק לאחרים [ר"מ] ס"ל שאם אין לו דיש לגדלו אח"כ אך לת"ק בעינן שיהיה "גדול" כבר מתחילה, ואיירי שם גבי כה"ג ואף גבי ראש ישיבה, וא"כ יל"ע מ"ט אכן ס"ל הכי לת"ק.
ויל"פ בזה, דהא "נסיון העשירות" אינו לטבעו של כל א' וא', דיש ת"ח שאדרבה יהיה זה לו לעזר גדול לתלמודו שיוכל ללמוד בלי שום טירדה והפרעה וינצל מעלה זו רק לתועלת ולעלייה בתורה וקניניה ויעמוד בנסיון זה כדבעי, אולם יש ת"ח שרגילים לחיות בדוחק ובצימצום ואם "יתעשרו" ביום א' לא יעמדו כדבעי בנסיון דמתוך שאין רגילים בזה יהיו טרודים בנכסיהם ויגרום להם להיסח הדעת ולבטלה מד"ת ואף יגבה ליבם ויתקיים בהם "וישמן ישורון ויבעט", ולא יעמדו בנסיון זה, ולזה ס"ל לת"ק שיש למנות כה"ג וראש ישיבה שכבר בתחילה בשעת המינוי הוי "עשיר" וראו שעמד בניסיון זה בגבורה ולא למנות עני או א' שעכ"פ אינו עשיר, דיש לחוש להנ"ל שלא יעמוד בזה, וא"כ מה בצע שנעמיד אותו בניסיון כזה שמא לא יעמוד בו, והבן בס"ד.
ואפשר דאף לאחרים ס"ל דלכתחילה יש להעמיד כה"ג ור"י עשיר מעיקרא וכטעם הנ"ל ומ"מ אם לא היה עשיר ס"ל שיש להעשירו כעת, אך לכתחילה שפיר י"ל דס"ל כת"ק דבעינן שיהיה עשיר מעיקרא. ואפ"ל דה"ט אף דשיבחו לראב"ע דהוי "עשיר" וראוי להיות נשיא, שכן עמד בניסיון כראוי וכו'.
(ח)
ונר' דנחלקו רק אם אין חכם "כמותו", דלת"ק אין למנותו לכה"ג ור"י, דדוקא אם הוי עשיר וחכם מעיקרא ממנים אותו ואם לאו אין ממנים אותו, אך לאחרים ס"ל דכשאין חכם כמותו ממנים אותו ואח"כ מעשירים אותו. וי"ל דה"ט דמינו לר' יוחנן בתענית שם לראש ישיבה ואע"פ שהיה אז "עני", שכן לא היה גדול בחכמה כמותו, וכן ה"ט דמינו לר' אבא בסוטה שם, וכמדוייק ברש"י שם שכ' דא"ר דאבהו על ר' אבא דהוא חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני יעו"ש, והיינו דאע"פ שהוא עני מ"מ הוי חכם שאין כמותו וע"כ יש למנותו לרה"י. וכן ה"ט דמינו להלל הזקן לנשיא כבפסחים (סו.) יעו"ש, דאע"פ שהיה עני ודחוק ביותר, וכמבואר ביומא (לה:) דלא היה לו מעות אפי' ליכנס לביהמ"ד ולכן עלה לגג מתוך מסי"נ גדולה יעו"ש, וכן יעוי' בסוטה (כא.) דהלל ושבנא וכו', ופירש"י דהלל עסק בתורה מתוך עוני רב וכו' ע"ש, אפ"ה מינוהו דלא היה חכם כמותו, וכדמשמע בפסחים שם ע"ש, ודו"ק. אכן אפשר דת"ק בחולין שם פליג רק גבי כה"ג דאצלו אין ממנים אא"כ הוי עשיר בשעתו, אך גבי ראש ישיבה אפשר דמודה לאחרים דאם אין חכם כמותו דממנים אף לעני ואח"כ מעשירים אותו, דלא מוכרח דפליג אף גבי ר"י, אך משמעות הגמ' שם דפליג אתרוייהו מדדימו זה לזה.
(ט)
ובאמת יעוי' בפ"ק דברכות (ה:) דא"ר יוחנן לא כל א' זוכה לב' שולחנות והיינו לתורה ולעושר, וא"כ אין לו לר' אלעזר ב"פ לבכות על שאינו עשיר, ומשמע דזכות ושבח הוא להיות "עשיר", וכן יעו"ש לקמן (נז:) שכ' דג' דברים מרחיבין דעתו של אדם ואלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים, ומבואר כנ"ל. אולם יעו"ש בח"א מהרש"א דבי' איפכא, דמרחיבין שיהיה דעתו ונפשו רחבה כבלעם למיהדר אחר תענוגי העוה"ז יעו"ש. וא"כ מהתם לא חזי' דהוי "שבח" כ"א איפכא. וכן יעוי' בשבת (צב.) ובנדרים (לח.) דאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם ועשיר וכו' ע"ש, ומבואר כנ"ל, וכן יעוי' בשבת (קיט.) דבעא מיניה רבי מר"י ב"ר יוסי עשירים שבא"י במה הם זוכים וכו', ושבשאר ארצות במה הם זוכים א"ל בשביל שמכבדין את השבת דאר"ח בר אבא פעם א' נתארחתי אצל בה"ב בלודקיא והביאו לפניו שולחן של זהב משוי ט"ז בני אדם וכו', אמרתי לו בני במה זכית לכך, א"ל וכו' אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך יעו"ש, ומבואר כנ"ל. וכן יעוי' בהוריות (י:) שכ' אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעוה"ז בעוה"ז, ופירש"י בזה"ל, אלא אמר רבא וכו', שיש להם טובה כדכ' וכו', דכך מגיע לצדיקים בעוה"ז אשריהם שיש להם טובה בעוה"ז ולעוה"ב, ומבואר כנ"ל. ועוד אשכחן כה"ג בשבח העשירות.
אולם יעוי' בחגיגה (ט:) דכ' מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות וכו', והיינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי וכו' יעו"ש, ומבואר איפכא דהעניות הוי "שבח" ולא העשירות. וכן יעוי' בנדרים (פא.) שכ' דהזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, ומבואר כנ"ל. וא"כ צ"ע מהגמ' הנ"ל דמשמע איפכא.
אכן בגמ' בברכות שם אין הכרח דהעשירות הוי "מעלה" לאדם, דיל"פ דה"ט שחשב ר"י שבוכה ר' אלעזר תלמידו על שלא זכה "לעושר", דלכאו' תמוה להו"א הזה שיבכה ע"ז, אולם הבי' הנכון בזה, דע"י שיש לאדם גדול ות"ח "עושר" נמצא שמתקדש ש"ש עי"ז שאומרים זו תורה וזו שכרה, ועי' בברכות (סא:) ובמנחות (כט:) בעובדות עם ר"ע ובב"ר (פרשה סה' אות כב') עה"פ וירח את ריח בגדיו וגו' בעובדא דיקום איש צרורות דתמה אטו "זו תורה וזו שכרה" יעו"ש היטב בזה, ודו"ק. וכן יש מעלה בזה שאף מתקבלים דבריו יותר מתוך שמחשיבים אותו וכדפירש"י בסוטה שם, ולכן סד"א שבוכה ע"ז שלא זכה לקדש ש"ש עי"ז ושיתקבלו דבריו יותר, והבן בס"ד.
וא"כ לפי"ז נמצא דלא מבואר שם דהוי מעלה בעצם לאדם, דאפשר שעדיף שלא יהיה עשיר ורק איכא מעלה אם יתקדש ש"ש עי"ז וכו', ודו"ק. וה"נ יל"פ בבי' הגמ' בהוריות שם דרק מה"ט "אשריהם" לצדיקים וכו', וכן מה"ט הקב"ה משרה שכינתו על "העשיר" וכו' כדכ' בשבת שם ועוד, דאל"כ יש מקום לחילול ה' שיתמהו דאטו מי שזוכה להשראת השכינה זה שכרו בעוה"ז שאינו עשיר וכו', ודו"ק. וה"נ יל"פ העובדא בשבת שכיבדו טובא דאשרי חלקו שזכה לזה ועי"ז מתקדש ש"ש שרואים לגודל השכר של המכבד את השבת. וא"כ לק"מ מהגמ' בחגיגה שם ובנדרים שם, דאכן עדיף לאדם עצמו שלא יהיה עשיר כ"א עני ועי"ז יתעלה יותר, ומש"כ בשבח העשירות היינו רק מחמת ה"כבוד התורה" והקידוש ש"ש שבזה, וכן שיתקבל דבריו יותר, ואתי שפיר.
(י)
ובאופ"א יל"פ בזה ע"ד מש"כ לעיל, דתלוי כל א' וא' כפי טבעו, דפעמים הוי מעלה ושבח אם יעמוד "בנסיון העשירות" ולא יגבה לבו ולא יתבטל מתורתו וכו', אולם פעמים הוי חיסרון גדול דמתוך זה יתגאה ויתבטל וכו' וכו' וא"כ אדרבה עדיף להיות "עני", וזהו שכ' בשבח שניהם, דפעמים אכן מתעלים ע"י העושר ופעמים מתעלים ע"י הדוחק והעני. וכן יעו"ש בחגיגה בר"ח שכ' בזה"ל, ולא מצא נאה לישראל כעניות כדי שיהא לבם שבור וכוונתם לשמם ועיניהם תלויות לרחמיו וחסדיו וכו' וידוע לפני הקב"ה כשמרבין עושר בועטין בו שנא' וישמן ישורון ויבעט, עכ"ל ע"ש.
וכן יעוי' בברכות (לב.) דאין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר וכו' שנא' ורם לבבך ושכחת את ה', ורבנן אמרי מהכא ואכל ושבע ודשן ופנה, ואב"א מהכא וישמן ישורון ויבעט וכו' ע"ש, ומבואר כנ"ל. וכן יעוי' ביומא (עו.) דמפני מה לא ירד להם לישראל מן פ"א בשנה וכו', אף ישראל וכו', נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהם שבשמים ע"ש, ומבואר כנ"ל דמתוך הדוחק אדם משעבד ליבו לשמים ולא מתגאה. וכן יעו"ש בנדרים בר"ן שבי' דה"ט שמבני עניים תצא תורה שאין להם עסק אחר, ועוד שדעתם שפילה עליהם, עכ"ל, ומבואר כנ"ל. וכן יעוי' ביומא (לט:) דביהמ"ק נקרא "יער", ויעו"ש מש"כ בזה בטוטו"ד, ות"נ. וא"כ הכל אתי שפיר בס"ד.
