הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"לימא מתניתין דלא כ..."

סוכה נ ע"א

נשפכה או נתגלתה כו'. ואמאי? ליעביד במסננת! לימא מתניתין דלא כרבי נחמיה, דתניא: מסננת יש בו משום גילוי. אמר רבי נחמיה: אימתי - בזמן שהתחתונה מגולה. אבל בזמן שהתחתונה מכוסה, אף על פי שהעליונה מגולה - אין בה משום גילוי. מפני שארס נחש דומה לספוג, צף ועומד במקומו. - אפילו תימא רבי נחמיה, אימר דאמר רבי נחמיה - להדיוט, אבל לגבוה - מי אמר? ולית ליה לרבי נחמיה +מלאכי א+ הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות? הדרן עלך לולב וערבה.

1.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה יד:

חבית שנתגלתה אף על פי ששתו ממנה תשעה ולא מתו לא ישתה עשירי, מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת, מפני שארס הנחש שוקע למטה ויש סם חמת זוחלי עפר שעולה וצופה למעלה ד ויש סם שהיא נתלית באמצע המשקה ולפיכך הכל אסור, ואפילו סננו במסננת, וכן אבטיח שנתגלה אף על פי שאכלו ממנה תשעה ולא מתו לא יאכל עשירי.

מהרמב"ם משמע שגם אחרי סינון ארס הנחש יכול לעבור את הסינון ולהגיע אל הכלי, ולכן משמע שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כ"תנא קמא" ולא כרבי נחמיה. ומשמע שגם לאדם הדיוט אסור לשתות מים אלה ובודאי שלא להקריבם כנסכים [ראה "מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד יח, הערות קלח-קלט].

וגם בגלל שבדרך כלל הלכה כתנא קמא נגד תנא יחידי שחולק עליו יש לפסוק כתנא קמא נגד רבי נחמיה.

2.
וראה "שוטנשטיין", סוף הערה 16, ושם מביא בשם ה"שיטה מקובצת" שפסק כרבי נחמיה:
שיטה מקובצת מסכת בבא קמא דף קטו עמוד ב:

וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו: וקיימא לן כרבי נחמיה דסוגיין דעלמא כוותיה. ועוד דהא רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי סבירא ליה כוותיה. ודוקא דמנח מידי אפומא דחמרא כי היכי דלא ליערב ולהוי כמאן דטריק ליה דאמר רבי יהושע בן לוי לא שנו שמסננת אין בה משום גלוי אלא משום שלא טרקו וערבו אבל טרקו וערבו אסור משום גלוי. ע"כ.

הוא פוסק כרבי נחמיה משני נימוקים:

2.1
"דסוגיין דעלמא כוותיה". לא ברור מהי הכוונה, היכן משמע בש"ס שהלכה כרבי נחמיה. אמנם מפירוש "שוטנשטיין" בסוגייתנו בהערה הנ"ל משמע שהכוונה בגלל שהגמרא בסוגייתנו משתדלת להסביר את משנתנו כרבי נחמיה [והכלל הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", או על פי הכלל שהלכה כמי ש"סוגיה כוותיה"].

2.1.1
משמע מכך שבדרך כלל מבנה סוגיה של:

לימא מתניתין דלא כרבי נחמיה, דתניא: ...
אפילו תימא רבי נחמיה, ...

מלמד שהלכה כאותו חכם שהגמרא אמרה עליו "לימא... דלא כרבי...".

2.2
הוא מסביר שיש חכמים שסוברים כרבי נחמיה. כנראה בירושלמי:
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תרומות פרק ח [דף מה טור א]:
 

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהן לא משום גילוי ולא משום יין נסך