הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא" - "תניא כוותיה"
סוכה מז ע"א-ע"ב
אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי, מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי. - ודלמא סבירא להו כמאן דאמר כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך? - גמירי דמאפר אתו.
איכא דאמרי: ברוכי - כולי עלמא לא פליגי דלא מברכינן, כי פליגי - למיתב. למאן דאמר שבעה לסוכה - מיתב יתבינן, ולמאן דאמר שמיני לזה ולזה - מיתב נמי לא יתבינן.
אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, דמרא דשמעתא מני - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת, ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב.
והלכתא: מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן.
1.
ראה אצל הרב זיני, "רבנן סבוראי" עמוד 191, שהפסק הוא מאוחר. למרות שנמצא בבה"ג ואצל הרי"ף. כי אם לא היה מאוחר היה צריך להיות כתוב "הלכתא כלישנא קמא". וגם בגלל שסוגיות בנוסח של "כולי עלמא לא פליגי" הן מאוחרות.
2.
נראה לומר כך - ראה ב"מתיבתא", הערה י - שהפסק של "והלכתא" מתאים לשיטת רבי יוחנן ב"לישנא קמא" [="לשון ראשון"] או לשיטת רב ב"לישנא בתרא" [=לשון אחרון"]. בדרך כלל ההלכה היא כ"לישנא בתרא", ובמחלוקת בין רבי יוחנן ו"רב" הלכה כרבי יוחנן, לכן באה ה"והלכתא" לומר, שהלכה כלישנא בתרא, אבל כרב ולא כרבי יוחנן! כלומר, ה"והלכתא" נועדה לפסוק כשינוי מהכלל הפסיקתי של הלכה כרבי יוחנן נגד רב.
וכן בהמשך הסוגיה:
אמר רבי יוחנן: אומרים זמן בשמיני של חג, ואין אומרים זמן בשביעי של פסח. ואמר רבי לוי בר חמא ואיתימא רבי חמא בר חנינא: תדע, שהרי חלוק בשלושה דברים: בסוכה, ולולב, וניסוך המים. ולרבי יהודה, דאמר: בלוג היה מנסך כל שמונה - הרי חלוק בשני דברים. - אי הכי שביעי של פסח נמי, הרי חלוק באכילת מצה! דאמר מר: לילה ראשונה - חובה, מכאן ואילך - רשות. -
...
מאי הוי עלה?
רב נחמן אמר: אומרים זמן בשמיני של חג,
ורב ששת אמר: אין אומרים זמן בשמיני של חג.
והלכתא: אומרים זמן בשמיני של חג.
תניא כוותיה דרב נחמן: שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב: פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה בפני עצמו, ברכה בפני עצמו.
הגמרא דנה אם אומרים ברכת זמן ["שהחיינו"] בשמיני עצרת.
מבנה הגמרא:
1.
מחלוקת בין רב נחמן ורב ששת:
רב נחמן אמר: אומרים זמן בשמיני של חג,
ורב ששת אמר: אין אומרים זמן בשמיני של חג.
ויש להעיר: הכלל הוא שהלכה כרב ששת נגד רב נחמן ב"איסורים" :
הליכות עולם שער חמישי פרק ב ["הלכה"]:
רב הונא ורב נחמן הלכה כרב נחמן בדיני וכרב הונא באיסורי.
וכן רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
ומכיון שהנושא בסוגייתנו שייך לתחום האיסורים ולא לתחום ה"דינים", לכן יש לפסוק כרב ששת.
2.
והלכתא: אומרים זמן בשמיני של חג.
הגמרא קובעת "והלכתא" שאומרים "זמן" בשמיני של חג, והיא לא מציינת שמדובר בדעת רב נחמן [כמו בדף הקודם, למשל, שנאמר "והלכתא כאביי"]
2.1
ה"והלכתא" באה לחדש שלא פוסקים כפי הכלל שהלכה כרב ששת נגד רב נחמן. וזאת בהנחה, שהכלל שהלכה כרב ששת נגד רב נחמן באיסורים נקבע בתקופה שלפני התקופה שנקבעה ה"והלכתא" [על הכלל שהלכה כרב נחמן נגד רב ששת בדיני ולהיפך - באיסורים, ראה אצל הרב זיני "רבנן סבוראי", עמודים 328-323.]
3.
והגמרא מביאה ברייתא כדעת רב נחמן:
תניא כוותיה דרב נחמן: שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב: פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה בפני עצמו, ברכה בפני עצמו.
כאן מתעוררת השאלה: הרי כבר נקבעה הלכה כרב נחמן ובשביל מה יש להוסיף הוכחה מברייתא.
3.1
ואף אם נאמר שה"והלכתא" נוספה בתקופה מאוחרת יותר - בתקופת הסבוראים - מדוע לא שובצה ה"והלכתא" אחרי ה"תניא כוותיה".
3.2
ואולי יש לומר שה"והלכתא" בסוגייתנו נקבעה על ידי "סתמא דגמרא" [ולא נוספה בתקופה מאוחרת], והנימוק לקביעת ה"והלכתא" הוא בגלל ה"תניא כוותיה". כלומר, מי שכתב את ה"והלכתא" כתב גם את ה"תניא כוותיה" כנימוק לקביעת ה"והלכתא".
אבל זה קצת קשה, שהרי בדרך כלל כל "תניא כוותיה" מעיד שכך הלכה, וממילא ה"והלכתא" מיותר!
4.
וראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמודים 99-100, שיש גירסאות בלי ה"והלכתא", ורב נחמן [בלי רב ששת] הובא אחרי דברי רבי יוחנן, ואחר כך מובא ה"תניא נמי הכי" [ולא "תניא כוותיה" - שמתאים להכריע במחלוקת] - ראה ב"דקדוקי סופרים" ובהערה נ.
והכל בא על מקומו בשלום!
