סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף מו ע"ב

 

חובת חינוך קטן - רק על עצם המצוה או גם על פרטיה?

 

אמר רבי זירא, לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא, דינוקא מקנא קני, אקנויי לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו (מו ע"ב). לאור מאמר זה דנו האחרונים - אם קטן יכול לצאת ידי חובתו [כלומר, החובה שמוטלת עליו מחמת מצות חינוך] בלולב שאינו שלו. כי בסוגייתנו מבואר שאסור להקנותו לקטן לפני שהגדול יצא יד"ח, כי לא יוכל לחזור ולקנותו, אשר על כן יש לדון, האם בכדי לצאת מצות חינוך חובה עלינו לעשות כן, שהגדול יצא תחלה יד"ח, ואח"כ יקנהו לקטן, כי גם הקטן כשיוצא ידי חובתו צריך שיהא שלו, כדכתיב (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם', ולאידך גיסא יתכן שמצד מצות חינוך יוצא ידי חובתו בלולב שאינו שלו - גם ביום הראשון, ויכול להשאיל לו לקטן את לולבו.

החיד"א זי"ע מביא ב'ברכי יוסף' (או"ח סי' תרנז סק"א) בשם ה'בתי כהונה' בהדיא ד"אין לתת ביומא קמא לולב בשאלה, דאף דקטן מדרבנן הוא דחייב לחנכו, מ"מ ביומא קמא דהוי לגדולים מן התורה, כל דתקון רבנן לחנך כעין דאוריתא תיקון, דבעינן 'לכם' - לא שאול" (וכ"כ כמה אחרונים: עי' א"ר סי' תרנח סק"י; פמ"ג שם א"א סק"ח כמו שנראה כן גם בדברי המג"א; ביכורי יעקב שם סקי"ח). מאידך, יש אחרונים שכתבו שמצד מצות חינוך שפיר יוצא הקטן יד"ח גם בלולב שאול, והיינו, כי מצד חובת חינוך די לחנכו לעצם המצוה, ואין צריך לחנכו על פרטיה (עי' ברכ"י סי' תרנח סק"ו שרוצה להוכיח כן מדברי ההגהות האשרי בסוכה פ"ד סי' ו והמרדכי שם פ"ג סי' תשנט. וכ"כ הבגדי ישע סי' תרנח סק"ח - מובא במ"ב שם סקכ"ח ובשעה"צ סקל"ו). ולדבריהם הקטן מברך על קיום המצוה ברכת על נטילת לולב, ואין בכך משום חשש ברכה לבטלה, כי חובת חינוך הקטן למצוות היא רק על המצוה בכללות, ובקיום המצוה ללא פרטיה ודקדוקיה מתקיימת שפיר חובה זו.

ויש להביא בזה, דהנה לעיל (ב:) איתא בגמרא: "אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר, אמרו לו, משם ראייה, אשה היתה ופטורה מן הסוכה, אמר להן, והלא שבעה בנים הוו לה, ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים...", וכתב שם הריטב"א: "מהא שמעינן, דקטן שמחנכין אותו במצות לעשות לו מצוה - בהכשר גמור כגדול, דהא מייתינן ראיה בשמעתין מסוכה של הילני, משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחינוך - דבעי סוכה מעלייתא - מקרא מלא דכתיב 'חנוך לנער על פי דרכו', וגדולה מזו אמרו במס' עירובין (מ:) גבי זמן ביוה"כ 'ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך', והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה".

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' צה) הגדיר צדדי השאלה - אם ענין חינוך הוא בעיקר בכדי להרגיל את הקטן לקיום המצוות, ולכן גם באופן שאין בכך קיום המצוה, אם לפי דעתו והבנתו של הקטן יש בכך רגילות וחינוך לקיום המצוה, יש בכך משום מצות חינוך, ולענינינו - מאחר שכלפי הקטן אין שום הבדל בין אתרוג שלו לשל חבירו, ושניהם שוים לפי דעתו הקלושה לצאת בו חובת המצוה, הרי זה נכלל בחובת חינוך שחייבו חז"ל; או דילמא, שתקנו חז"ל חובה על האב שיראה שבנו הקטן יקיים את מצוות התורה, ובדבר שאינו מצוה לא שייך לומר לקטן שהוא מצוה, על אף שבמציאות הוא מתחנך על ידי כן.

בדברי הריטב"א מבואר צד נוסף לענין זה, כי הגם שהקטן מתחנך ומתרגל למצוות בכך, אבל יש מקום לחשוש שיתחנך לדבר מוטעה, כי יחשוב בעתיד שאפשר לצאת גם בשל אחרים ו'אתי למיסרך', ולכן חייבים לחנך את הקטן בהכשר גמור כגדול.

ה'טורי אבן' (חגיגה ו. ד"ה איזהו קטן) דן לענין חלקי המצוה שהקטן נמנע לעשותם מחמת היותו קטן, כגון כוונה בקיום המצות, למ"ד מצוות צריכות כונה ואם לא כיון לא יצא, ולכאורה מה שייך חינוך לענין זה, הלא קטן לאו בר כוונה הוא, ונמצא שמתחנך באופן שאינו הכשר גמור. לפי שיטות הללו שיוצאין ידי חובה בלולב השאול, ומצד חובת חינוך אין חובה לקיים בהכשר גמור, לא קשה מידי, אכן, גם להמחמירים בזה, שונה הוא בדבר שנמנע ממנו מחמת קטנותו, שא"א שיעשנו הקטן בהכשר גמור, בכה"ג חייבו חז"ל לחנכו גם שלא בהכשר גמור, ואין דנין אפשר משאי אפשר (ע"ע אמרי בינה או"ח סי' יד).

ויש לציין יסוד נוסף שמבואר בדברי רבינו מנוח (על הרמב"ם פ"ב מהל' שביתת עשור פ"ב ה"י), והוא, שיש שני עניני חינוך, האחד הוא חובה המוטלת על כל אדם ללמד ולהרגיל את בניו ללכת בדרכי היושר - כדי שיהיה רגיל בו בזקנותו, כדכתיב (משלי כב, ו) 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנו', וחובה זו היא גם כשהמצוה אינה מתקיימת בשלימות, דחיוב זה הוא מחובת האב על הבן. והשני, שחז"ל חייבו את הקטנים לעשות ולקיים את המצוות כמו הגדולים, וחובה זו היא על הבנים בעצמם (ועי' בדבריו מאיזה גיל מתחילה חובה זו), ומצד חובה זו הם חייבים לעשות המצוה כתיקונה וכמשפטה בשלימות (עי"ש מה שיסד בזה לענין חינוך בתענית יוה"כ).

שאלה זו מצינו גם לענין הידור מצוה, שהאחרונים נסתפקו אם יש חובה לחנך את הקטן בכך (עי' שו"ע או"ח סי' תרעה ס"ג; פמ"ג סי' תרעא מש"ז סק"א; מחה"ש סי' תרעז סק"ח), וענין הידור מצוה הוא פרט נוסף בקיום המצוה, ואינו עצם המצוה. והנה כי כן יש מקום לדון האם יש להקל בדיני ה'הדר' בארבעת המינים, שיתכן שהם נחשבים רק כפרטי המצוה ולא כעצם המצוה, ואם כן יש לדון לענין קטן - האם יכול לקיים המצוה באתרוג שאינו הדר, ואכמ"ל.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר