סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"רבי" וחכמים - הלכה כמי

סוכה מו ע"א


תנאי היא; דתניא: תפילין, כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. וחכמים אומרים: אינו מברך אלא שחרית בלבד.
אתמר, אביי אמר: הלכתא כרבי, ורבא אמר: הלכתא כרבנן.
אמר רב מרי ברה דבת שמואל: חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה, אלא מקדים וקאי ועייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך. וכי איצטריך זימנא אחרינא - עייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה, ומנח תפילין ומברך.
ואנן נמי כרבי עבדינן, ומברכין כל שבעה.
אמר מר זוטרא: חזינא ליה לרב פפי, דכל אימת דמנח תפילין מברך.
רבנן דבי רב אשי, כל אימת דמשמשי בהו מברכי.

מבנה הסוגיה:

1.

תנאי היא; דתניא: תפילין, כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. וחכמים אומרים: אינו מברך אלא שחרית בלבד.

במחלוקת בברייתא הלכה צריכה להיות כחכמים, כי אמנם הלכה כרבי "מחברו" אבל לא מחבריו, ובודאי שלא בברייתא.

2.

אתמר, אביי אמר: הלכתא כרבי, ורבא אמר: הלכתא כרבנן.

יש בש"ס 12 מופעים בלבד כעין זה שיש מחלוקת אמוראים כמי הלכה והמחלוקת מובאת בביטוי הפתיחה "אתמר". אולי הכוונה היא שאביי ורבא לא התייחסו ספציפית לתוכן המחלוקת בין רבי לחכמים, אלא, לעיקרון כמי הלכה במחלוקת ביניהם, האם כרבי שהוא אמנם יחיד אבל "משקלו" גדול [על פי הכלל שהלכה כרבי מחברו] או כחכמים שהם "רבים" [על פי הכלל שיחיד ורבים - הלכה כרבים].

3.

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה, אלא מקדים וקאי ועייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך. וכי איצטריך זימנא אחרינא - עייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה, ומנח תפילין ומברך.

4.
רב מרי מעיד שרבא [כנראה] חזר בו. ניתן להסביר שרבא לא חזר בו מהעיקרון שהלכה כרבים נגד יחיד, אלא, שמבחינת תוכן הנושא הוא חזר לפסוק כאביי שפסק כ"רבי".

5.

כיון שהגמרא קישרה בין דין ברכה על תפילין לברכה על לולב מוסיף רב מרי שהלכה כ"רבי" בתפילין, ולכן גם בלולב יש לברך כל יום משבעת ימי חג הסוכות. הוא לא אומר בלשון מופשטת כיצד פוסקים, אלא כיצד נוהגים הלכה למעשה. יש לזה תוקף של הכרעה "חזקה" יותר.

ואנן נמי כרבי עבדינן, ומברכין כל שבעה.

6.

אמר מר זוטרא: חזינא ליה לרב פפי, דכל אימת דמנח תפילין מברך.
רבנן דבי רב אשי, כל אימת דמשמשי בהו מברכי.

מר זוטרא מעיד שרב פפי ברך בכל הנחת תפילין [גם כמה פעמים ביום]
וגם מבית מדרשו של רב אשי שהיו מברכים בכל מישמוש בתפילין.
הפרשנים והפוסקים דנים בהרחבה בעניינים אלה.

בכל אופן משמע מהסוגיה שהלכה כ"רבי" בתפילין, ונגזר מזה שגם הלכה שמברכים על לולב בכל יום משבעת ימי הסוכות.

7. וכך נפסק להלכה:

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ז:

תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום, וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן, לפיכך צריך לברך על התפלה ד של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם ה קשירתן, שקשירתן זו היא עשייתן.

8. הרמב"ם לא מתייחס באופן נקודתי לדין של "רבנן דבי רב אשי, כל אימת דמשמשי בהו מברכי".
ועל כך אומר:
כסף משנה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ז:

[ז] תפילין כל זמן שמניחן וכו'. ברייתא פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ו) תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהם דברי רבי וחכ"א אינו מברך אלא שחרית בלבד ואסיקנא דהלכתא כרבי ואמרי' בגמרא רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בהו מברכי וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בהלכות תפילין. ורבינו שהשמיטו נראה שהטעם מפני שהוא ז"ל מפרש כפירוש ר"י שכתב הרא"ש דלא מברך אלא כשנשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומם וזה לא היה צריך לכתוב דכיון שנשמטו ממקומם כשמחזירם למקומם הנחה גמורה היא ובכלל כל זמן שמניחם מברך עליהם הוא.

למעשה הרמב"ם - לפי ההסבר שלו - כן פוסק כרב אשי, אלא שרב אשי התכוון שמדובר שהתפילין ממש נשמטו ממקומם, ולכן כשמחזירם נחשב כהנחה חדשה.

ואם נפשך לומר שהוא מפרש כפירוש רש"י והתוספות דכל אימת דממשמשי בהו אפילו לא נשמטו מברכי עלייהו צריך לומר שהוא ז"ל מפרש שהיו מברכים לשמור חוקיו כמו שכתבו התוספות ומאחר דקי"ל דבשעת סילוק תפילין אין מברכין לשמור חוקיו גם כשממשמש אין מברכין ומפני כך השמיטו:

9.
באר יהודה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ז:

[ז] תפילין כ"ז שמניחן מברך עליהן וכו'. ומדייק הכ"מ דאמאי השמיט הרמב"ם ולא אשמועינן הך דינא הנאמר בגמ' דרבנן דבי ר"א הוי מברכי כ"ז שמישמשו בהו ותי' דע"כ הרמב"ם מפרש דמישמשו דאמר בגמ' היינו שגם נזיזו ממקומן ומישמשו להחזירן למקומן ובזה פשיטא דצריך לברך [וה"ק דבשלמא הגמ' צריך לאשמועינן לאפוקי מדרבנן דסברי דאפי' שמניחן כמה פעמים ביום שא"צ לברך שפיר קמ"ל דרבנן דבי ר"א לא עבדי הכי משא"כ הרמב"ם מאחר דכבר קמ"ל הלכה כרבי דכ"ז שמניחן דצריך לברך א"כ גם דין זה פשיטא]
וקצת הי' אפשר דאינהו אפי' במישמשו לחוד סברי דצריך לברך אלא דלא פסק כוותייהו מאחר דרבנן סברי דאפי' מניחן כמה פעמים ביום שא"צ לברך להכי אף על גב דקיי"ל כרבי דכ"ז שמניחן צריך לברך אבל במישמוש לחוד סובר דא"צ לברך:

הוא מסביר שהרמב"ם באמת לא פוסק כרבנן דברי רב אשי [שלשיטתם - מברך בכל מישמוש גם אם לא נשמטו ממקומם] כדי שלא יהיה "לגמרי" נגד שיטת רבנן שסוברים, שאפילו אם מוריד ולובש לא חייב לברך בכל פעם אלא פעם אחת ביום בלבד.

לפי דבריו יוצא דבר מעניין, שהרמב"ם מכריע כעיקרון כ"רבי", אבל גם כ"רבנן" - במקרה של מישמוש.
ואולי יש לומר:
 

אמר מר זוטרא: חזינא ליה לרב פפי, דכל אימת דמנח תפילין מברך.
רבנן דבי רב אשי, כל אימת דמשמשי בהו מברכי.

מר זוטרא מתכוון לומר שהוא פוסק כרב פפי ולא כרבנן דבי רב אשי - וכרמב"ם - לפי ההסבר האחרון.
מר זוטרא היה חברם של רב אשי ואמימר, וכנראה היה בצוות עצמו של "רבנן דבי רב אשי", והיה הבכיר ביניהם והשתתף בעריכת הש"ס!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר