הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
סוכה ל ע"א
/משנה/. לולב הגזול והיבש - פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו - כשר.
גמרא. קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש - הדר בעינן, וליכא. אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב +ויקרא כג+ לכם - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר +מלאכי א+ והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דמיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא - אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. בשלמא לפני יאוש - +ויקרא א+ אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא. אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב +ישעיהו סא+ כי ה' אהב משפט שנא גזל בעולה. משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה' שנא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.
אתמר נמי, אמר רבי אמי: יבש פסול מפני שאין הדר, גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול - יוצא נמי בגזול.
מתיב רב נחמן בר יצחק: לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול - כשר. אימת? אילימא ביום טוב ראשון - הא כתיב, לכם - משלכם, והאי לאו דידיה הוא. אלא לאו - ביום טוב שני, וקתני גזול פסול!
(רבא אמר) +מסורת הש"ס: [אמר רבא]+ לעולם ביום טוב ראשון, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא שאול - דלאו דידיה הוא. אבל גזול, אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא, וכדידיה דמי - קא משמע לן.
1.
לפי רבי יוחנן הדין שלולב הגזול פסול בימי הסוכות הוא מחמת הכלל של "מצוה הבאה בעבירה" שאיננה מצוה.
1.1
ולפי שמואל באמת יצא ידי חובה אף בלולב הגזול בימות החג מלבד ביום הראשון שנדרש "לכם" - שיהיה שלו.
2.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ט:
כל אלו שאמרנו שהם * פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל ק וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר, והפסלנות שהיא משום ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון בין בשאר הימים פסול.
+/השגת הראב"ד/ כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומים שבארנו או מפני גזל. א"א אין הכל מודים בגזול ויבש שאין פסולין משום הדר אלא גזול הוה ליה מצוה הבאה בעבירה, יבש מפני שהוא כמת, בירושלמי (פ"ג ה"א).+
בפשטות משמע שהרמב"ם פוסק כשמואל והראב"ד פוסק כרבי יוחנן.
3.
וכן:
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ט:
[ק] כריב"ב אמר שמואל דאמר ביום טוב שני כשם שיוצא בשאול יוצא בגזול ע"ש ורא"מ חולק בזה.
4.
כסף משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ט:
[ט] כל אלו שאמרנו וכו'. י"ל על דין זה ממה שהקשה הגמרא בראש לולב הגזול (סוכה דף כ"ט.) קא פסיק ותני ל"ש ביום טוב ראשון ול"ש ביום טוב שני דמשמע דבסתמא כל הפסולין בראשון פסולין בכל הימים.
וי"ל דודאי הכי ס"ד אבל כיון דאמר ר' יצחק בר נחמני לא שנו אלא ביום טוב ראשון ופריק רב אשי אליביה ממילא אשמעינן דדוקא בראשון פסולים ולא בשאר ימים ומתוך דברי בראש פרק זה יתבאר מ"ש. וכתב ה"ה שכל הפסולין מפני שאינן מינן או לפי שהם חסרי השיעור כשם שפסולין בראשון פסולין בשני. ושאינן מינן דבר פשוט הוא אבל בשהם חסירי השיעור צריך לי תלמוד מנין לו. וממ"ש רבינו אבל ביום טוב שני עם שאר הימים נראה שהוא סובר דיו"ט שני דינו כשאר הימים וטעמא משום דבקיאינן בקיבועא דירחא:
הוא מסביר שרב אשי תרץ בגמרא קושיה על שמואל, ומוכח מכך, שכך הוא סובר, ולכן כמותו הלכה כי ברור שההלכה בש"ס היא כרב אשי - שהוא "בתראי" והוא "עורך הגמרא" - כך משמע מדבריו.
5.
וראה ב"מתיבתא", הערה כד, שיש שינויי נוסחאות אם מדובר ברבא; או ברב אשי.
5.1
[הערה: הבלבול ביניהם נובע כנראה מכך שהיה כתוב בכתב יד "רבא" כאשר האות א היתה קצת רחוקה מ"רב" והיה עליה זכר לסימן גרש, ולכן נראה כרב אשי].
6.
בפסיקה כשמואל יש משום חידוש, שהרי הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל. אלא אם נאמר שרב אשי מכריע כאן כשמואל לכן הלכה כמותו.
7.
ויש לומר שגם לפי הגירסא של "רבא" ניתן להכריע דווקא כשמואל כי "רבא" הוא "בתראי" לעומת רבי יוחנן ושמואל ולכן הלכה כמותו.
8.
ונראה להוסיף: עצם העובדה ששמואל מוזכר אחרי רבי יוחנן - למרות שהוא קדם לו בסדר הדורות - מוכח ש"עורך הגמרא" [הנסתר] מכריע כמותו מפני שגם "סידור" הסוגיה באופן כזה מבוסס על הכלל של "הלכה כבתראי"!
9.
בכל מקרה הראב"ד כנראה פוסק כרבי יוחנן.
10.
הסבר נוסף להכרעה כשמואל הוא בגלל הביטוי:
ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול - יוצא נמי בגזול.
מסביר הרב קאפח, כתבים, ב, עמוד 571, ששיטת הרמב"ם תמיד להכריע כאותו חכם שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא". ונראה שכוונתו היא, שעורך הגמרא [בודאי אם אחר כך הגירסא היא "רבא" ולא "רב אשי" - ראה לעיל] שיבץ בגמרא ביטוי זה כדי ליידענו שכך הוא פוסק, ובסוגייתנו - כשמואל!
10.1
וראה הערת הרב קאפח, שהראשונים שפסקו לא כרמב"ם לא הכירו את הכלל הנ"ל של "ופליגא" - שהוא נמסר מהגאונים!
