סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 867
 

"ההלל והשמחה שמונה"

סוכה מח ע"א

השמחה היא על ידי זביחת שלמים ואכילת הבשר. והגמ' מביאה מקור לכך שגם בשמיני עצרת יש בו חובת שמחה, דת"ר "והיית אך שמח – לרבות לילי יו"ט האחרון של חג".

מסביר רש"י: דשמיני לא כתיב ביה בהדיא שמחה אלא בשבעת ימי החג, דכתיב: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכו' ושמחת בחגך", לכן צריכים ללמוד זאת ממה שנאמר: "והיית אך שמח", לרבות לילי יו"ט אחרון לשמחה שלפניו לכוללו עם שבעת הימים שיזבח שלמים בשביעי, כדי לאכול ליל שמיני (והראיה) "דהאי אך שמח למאי אתא כיון דכתיב לעיל מיניה ושמחת בחגך ידעינן דשמחה שבעה, ובע"כ לרבות שמחת ליל שמיני, וכיון דאתרבי לילי יו"ט אחרון שהוא טפל, קל וחומר היום שהוא עיקר שחייב בשמחה". הרי ממה שנאמר בתורה "והיית אך שמח" אנו מרבים את ליל יו"ט אחרון לשמחה ומקו"ח אנחנו מחייבים את היום השמיני בשמחה, שהרי הלילה טפל תמיד ליום.

האחרונים תמהים על דברי הגמ': אנו יודעים שבכל מקום שנאמר בתורה "אך" ה"ז מיעוט, וכדברי הגמ' בכמה מקומות, כל אכין ורקין למיעוטי, והרי גם המשמעות של מלת "אך" אינו ריבוי אלא מיעוט, כיצד יתכן א"כ שכאשר התורה כותבת "והיית אך שמח" כוונתה להוסיף מצות שמחה לליל שמיני ויומו, בשעה שמלת "אך" משמעותה מיעוטא.

הגר"א מסביר את דברי הפסוק כך: נאמר "חג הסוכות תעשה לך שבעה ימים באספך מגרנך ומיקבך וכו' שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה' וכו' והיית אך שמח", בשבעת הימים הראשונים של החג ישנם 3 מצוות, מצות ישיבה בסוכה הנוהגת שבעה ימים, מצות נטילת לולב במקדש הנוהגת שבעת ימים, ומצות השמחה. כאשר כל אחת מהמצוות הללו מוזכרת בפסוקים. "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", "ושמחת בחגך", "שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה' " – והגמ' דורשת את הפסוק הזה לגבי נטילת לולב במקדש. על מצות סוכה ולולב נאמר מפורשות בתורה שנוהגות שבעה ימים. נמצא שהיום השמיני אין בו לא מצות סוכה ולא מצות לולב. כאשר התורה מוסיפה והיית אך שמח מתכוונת התורה להוסיף את ליל שמיני ויום שמיני למצות שמחה. וכדברי רש"י "והיית אך שמח" מיותר אילו כוונתו היתה לשבעת הימים, תיבת "אך" שמשמעותה מיעוט מתפרש כך: ביום השמיני מתמעטים שתי המצוות, אין מצות סוכה, ואין מצות לולב, וכוונת התורה לומר והיית ביום השמיני אך שמח, רק מצות שמחה ישנה בשמיני, למעט את מצות לולב ואת מצות סוכה שאינם נוהגות ביום השמיני, כך שבעצם הריבוי של ליל יו"ט אחרון נלמד מעצם "והיית שמח" ותיבת "אך" שמשמעותה מיעוט מתייחסת למצות סוכה ולולב המנויות לעיל שאינן נוהגות ביום השמיני, ביום השמיני לא נאמרה אלא אך ורק מצות שמחה, ע"כ ביאורו הנפלא של הגאון מוילנא.

משמו של השפת אמת נאמרת בפסוק זה אמרה חריפה על הפסוק [בראשית ז', כ"ג] בפר' נח "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמס ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה". דרשו רבותינו באגדה, וכפי שהדבר מובא ברש"י במקום "אך נח" – אף הוא גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות, וי"א שאיחר מזונות לארי והכישו, כיון שנאמר בפסוק אך, ואנו יודעים שכל אכים ורקים למיעוטי, מתכוונת התורה לומר: שנח בעצמו, אף הוא התמעט מטורח הבהמות והחיות או מהכשת הארי, נמצא שתיבת "אך" יש במשמעותה מצב של גונח וכוהה דם. אומר השפת אמת: שזו כוונת הפסוק: "והיית אך", גם אם אתה נמצא ח"ו במצב של אך, במצב של מיעוט של גונח וכוהה דם, אעפ"כ "שמח", עדיין מוטלת עליך מצות השמחה, בכל מצב ומצב בו אתה נמצא, בין אם ממועט ממצבך הגשמי או הרוחני, מצווה עליך התורה "והיית אך שמח", וכמאמרו המפורסם של רבי נחמן מברסלב זי"ע: מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)