הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איכא בינייהו"; הלכה כרבא נגד אביי
סוכה כו ע"א
תנו רבנן: שומרי העיר ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום ובין בלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה.
שומרי גנות ופרדסים - פטורין בין ביום ובין בלילה, -
וליעבדי סוכה התם וליתבו! -
אביי אמר. תשבו כעין תדורו.
רבא אמר: פרצה קוראה לגנב.
מאי בינייהו? -
איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי.
1.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ד:
שלוחי ד מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום, שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, שומרי העיר בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום,
שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום בין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב מן מקום אחר.
2.
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ד:
[ה] כרבא לגבי אביי:
3.
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ד:
שומרי גנות ופרדסין וכו'. שם שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום ובין בלילה והקשו וליעבדו סוכה וליתבו התם ותירץ אביי תשבו כעין תדורו פי' כיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה ורבא תירץ פירצה קורא לגנב. ואמרו איכא בינייהו כריא דפירי ופירשו הגאונים שאם הוא שומר כרי של פירות לרבא חייב שהרי יכול לעשות סוכה שם ולשמרו
וקיי"ל כרבא וכל זה מבואר במה שכתב שאם יעשה השומר סוכה וכו'. ויש לרש"י ז"ל בזה פי' אחר וזה נכון:
4.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף י:
שומרי גנות ופרדסים, פטורים בין ביום ובין בלילה, שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב ממקום אחר;
לפיכך אם היה שומר כרי של תבואה, שיכול לשמור כולה ממקום אחד, יז חייב לעשות סוכה במקום ששומרו.
הגה: (מז) יח והעושין יין אצל העובד כוכבים בסוכות, פטורים בין ביום בין בלילה, דצריכים לשמור שלא יגעו העובדי כוכבים (הג"מ פ"ז בשם סמ"ק וכל בו); ואם הוא בענין שאין צריכים שימור, חייבין.
ה"שולחן ערוך" מביא את הנפקא מינה בגמרא שלפיה רבא מחייב ואביי פוטר, ומכיוון שרבא מחייב, הרי גם במקרה שיכול לשמור את כל הכרי ממקום אחד חייב לבנות שם סוכה.
5.
ויש לשאול מדוע הרמב"ם לא הביא חילוק זה ופסק "סתם" כרבא.
6.
ויש לומר שהרמב"ם לא פסק "סתם" אלא צירף את הנימוק של רבא כדי ללמדנו שבכל מקרה שהנימוק לא קיים ברור שחייב בסוכה, וכנראה שהרמב"ם חושב שיש מקרים נוספים שבהם תהיה מחלוקת אביי ורבא, למשל, אם יש שני שומרים שיכולים לשמור על כל הכרי ממקומותיהם, אזי שניהם יהיו חייבים בסוכה. ואולי לפי ה"שולחן ערוך" דווקא במקרה שצוטט בגמרא.
7.
ואולי יש מחלוקת בין הרמב"ם לשולחן ערוך גם במשמעות המושג "איכא בינייהו", האם מדובר על מקרה ספציפי-נקודתי, או במקרה שמהווה רק דוגמא.
8.
לפי תוס' גם רבא סובר את הנימוק של אביי -"תשבו כעין תדורו" - והשומר יכול לבנות סוכה מחמת זה, אלא בגלל חשש הגניבה פטרוהו חכמים. וקצת קשה - לפי תוס' - מדוע הניסוח הוא "רבא אמר" ולא "אמר רבא".
9.
הערה: לפי הפוסקים כרבא נגד אביי משמע מכך, שהכלל שהלכה כרבא נגד אביי תקף לא רק כשהם חלוקים בדעות עצמאיות שלהם, אלא גם כשהם חלוקים אודות ההסבר בדברי הברייתא [כתרוץ לקושיית ה"סתמא דגמרא"]
