הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

האם חתן חייב בסוכה - מחלוקת

סוכה כה ע"ב

גופא, אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מתפילין, שהרי נאמר בהן פאר. מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל +יחזקאל כד+ פארך חבוש עליך וגו' - את הוא דמיחייבת, אבל כולי עלמא - פטירי. והני מילי ביום ראשון דכתיב +עמוס ח+ ואחריתה כיום מר. ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בסוכה. - פשיטא! - מהו דתימא: הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה - האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי - צערא דממילא, אבל הכא - איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה.
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא? משום דבעו למיחדי - וליכלו בסוכה, וליחדו בסוכה! - אין שמחה אלא בחופה. - וליכלו בסוכה, וליחדו בחופה! - אין שמחה אלא במקום סעודה. - וליעבדו חופה בסוכה! -
אביי אמר: משום ייחוד. ורבא אמר: משום צער חתן. מאי בינייהו? - איכא בינייהו: דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי להתם. למאן דאמר משום ייחוד - ליכא, למאן דאמר משום צער חתן - איכא.
אמר רבי זירא: אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה, וכל שכן דחדי ליבאי, דקא עבידנא תרתי.
 

1.
אביי ורבא נימקו את דינו של "רב", שחתן פטור מהסוכה בכל שבעת ימי המשתה. ורבי זירא העיד על עצמו שערך את החופה ואת סעודת המצוה בסוכתו, כלומר, הוא לא פטר את עצמו ממצות סוכה. האם נהג רק חומרא או שכך הוא פסק. לכאורה, מהביטוי "אמר רבי זירא" [ולא: "רבי זירא אמר"] משמע שלא בא לחלוק אלא רק להחמיר.

2.
רא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן ח:

ח ואמר ר' אבא בר זבדא אמר רב החתנים והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל ז' משום דבעי למיחדי. וליכלו וליחדו בסוכה אין שמחה אלא בחופה משמע מכאן דאם החתן יוצא מחופתו ואפילו כלתו עמו והולכין לאכול בבית אחר אין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון שאין שמחה אלא בחופה
... וליעבדו חופה בסוכה אביי אמר משום ייחוד רבא אמר משום צער חתן
ר' זירא אכל בסוכה וחדי בסוכה אמר כ"ש דחדי ליבאי טפי דעבדינן תרתי.

יש פוסקין כר' זירא ומביאין ראיה מן הירושלמי ר' יצחק בר מוריין הוה שושביניה דחד בר נש אתא שייל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך רבי מונא הוה שושביניה דרבי יעקב ואתא ושייל לרבי א"ל דמוך בגו מטללתך

משמע ממנו שפוסק כרבי זירא, וממילא משמע ממנו שרבי זירא לא נהג בסוכה רק כחומרא בלבד אלא כחיוב דין! ומכיוון שרבי זירא מעיד על מעשה שנהג בעצמו לכן הניסוח הוא "אמר רבי זירא" ולא "רבי זירא אמר", שמתאים רק לקביעה "מופשטת" ולא לסיפור עובדתי. [קשור לכלל הכללי של הניסוח "רב...אמר..."]

3.
המשך דבריו:

אבל הרב אלפסי ז"ל לא הביא אלא דברי רבי אבא ונראה שיש לעשות כעובדין דירושלמי וכן כתב בעל העיטור ז"ל:

משמע מהרי"ף שפוסק כ"רבי אבא" שאמר בשם "רב". ונראה שהרא"ש מסכים לדבריו.

4.
טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ:

וחתן כתב הרמב"ם ז"ל שהוא פטור כל הז' הוא ושושביניו וכל בני החופה

וא"א הרא"ש ז"ל כתב דשושבינין לא מיקרי עוסקים במצוה וחייבין בכל המצות חוץ מן התפלה ותפילין

וחתן אף על פי שפטור מכל המצות חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסוכה:

הרמב"ם סובר שחתן פטור מסוכה כי הוא כנראה פוסק [כרי"ף] כאביי ורבא, שהסבירו את שיטת "רב", וכן הרמב"ם לא מביא את הנפקא מינה שבין שני פירושיהם [מדוע?].

5.
היה "רבי זירא" הראשון שהיה בימי רב ושמואל, והיה "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – יד מלאכי תקפח-ט.
במי מדובר בסוגייתנו. ממבנה הסוגיה [שרבי זירא מובא "אחרון"] משמע שמדובר ברבי זירא השני ולכן יכול לחלוק על אביי ורבא.

6.
לפי הנ"ל ברור מדוע הרא"ש פוסק כרבי זירא, מפני שהיה "בתראי" - מאוחר לשאר האמוראים בסוגיה. אולם הרא"ש עצמו מנמק את הכרעתו כרבי זירא מפני שיש לזה הוכחה מהירושלמי.

6.1
כנראה שהוא סובר שרבי זירא לא נחשב כ"בתראי" באופן ברור כי הוא היה בדורו של אביי, ולכן יש פוסקים כאביי ורבא מפני שהם רבים נגד רבי זירא היחיד, למרות שהגמרא מביאה את דברי רבי זירא שעשה מעשה ["מעשה רב"].