מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל

ביצה לח ע"א

דף לח. כי סליק ר' אבא אמר יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל, ופירש"י דכשרצה לעלות לא"י או כשהיה בדרך אמר תפילה זו וכו'. דתתקבל, לחכמי המקום שלא אבוש, ע"ש.

ויעוי' ב"תפארת ישראל" בפ"ד דברכות מ"ב ב"בועז" (אות ב') שכ' דנראה דמאי דהיה ר' נחוניא בן הקנה מתפלל בכניסתו לביהמ"ד "שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי" וכו', התפלל על ג' מכשולים שיכולים לקרות בלימודו ב"בית המדרש" שלא יכשל בהם, א' דפעמים יהיו דבריו בלתי ברורים ומשתמע לתרי אפי ועי"ז יטעו השומעים בכוונת הרב ויהיו נכשלים וכו', וע"ז התפלל שלא יארע לאחרים תקלה על ידי וכו'. המכשול השני גדול מהראשון, "שיטעה" בעצמו בדין והשומעים ג"כ יטעו ויסכימו לדבריו וע"ז התפלל "ולא אכשל בדבר הלכה". והמכשול הג', שיטעו שומעי דבריו בסברא שלא יכוונו לאמת ויחלקו עליו וכו' ועי"ז יארע "מחלוקת" ביניהם, וכעין העובדא ביבמות (צו:) שקרעו ס"ת בחמתן וכו', וע"ז התפלל שיזכה "שישמחו בי חברי", וכר' אבא שהתפלל בביצה (לח.) יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל וכו', עכ"ד התפא"י יעו"ש. וא"כ מבואר דס"ל דשפיר קעביד ר' אבא שהתפלל כן שיקבלו תלמידיו לדבריו ולא יסטו מן האמת. ודומיא דהתפלל ע"ז רנב"ה.

אולם לא כן ס"ל לחת"ס. דיעוי' בשו"ת חת"ס או"ח בסופו (תשובה רח') בתחילתו שכ' להגרצ"ה חיות ז"ל "שהתענג" טובא בשב"ק על ספרו "תורת נביאים" שעבר וכו', ואח"כ כ' שצריך להיזהר טובא כשמו"ל "ספרים" שיהיה כולו לש"ש וכו'. ואח"כ כ' וז"ל, ומרגלא בפומי הוא מש"כ בס"פ משילין פירות (לח.) כדסליק ר' אבא אחיכו עלה, אמר גולתיכו קשקלי וכו', מה רצו חז"ל לספר "בבזיונו" של ר' אבא הא הו"מ למישקל ומיטרי בלי סיפור הלעג הזה. אך מוסר השכל נשמע מזה, יען כי סליק ר' אבא התפלל "יהא רעוא" וכו', ואין זה דומה לתפילת רחב"ד [וצ"ע הא אי"ז תפילת ר' חנינא בן דוסא כ"א תפילת "ר' נחוניא בן הקנה". ודוחק לומר דהוי ט"ס, מדכ' להאי ר"ת אח"כ עוד ב' פעמים, וצ"ע] שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, דר' אבא יתירה עשה שיאמר "מילתא דתתקבל", דמה לו אם יתקבל אם לא, אמור דבריך לשם שמים. וע"כ נכשל דמחכו על כל דבריו. ועד"ז אני מפרש לא תענה על ריב וכו', אבל אותם הרוצים דוקא שחבירו "יודה לו" וכוונתו להטות דעת חבירו לדעתו, שונים מדרך "האמת" ונוטים אל הניצוח ויצא "משפט מעיקר". וגם בתפילת רחב"ד "שלא אכשל בדבר הלכה" וכו' לא מיירי ולא נתיירא מהמתכבדים בקלונו ח"ו כי לא נמצאו כאילו בחבורת חז"ל. ועוד מ"ט לא חש על "כשלון ההלכה" עצמה כ"א על שלא "ישמחו בו חבירו". וע"כ יל"פ דהתפלל רחב"ד שלא אכשל בדבר הלכה ואצטרך "שליח" להחזירני וישמחו בי חברי שזכה להצילני, וכהעובדא בב"ב (קלג:) עם רבא שזכה להציל את ר' עיליש מטעות יעו"ש, אלא תזכיני שאעמוד "בעצמי" על האמת וכן כל חברי לא נצטרך זה לזה, אך ח"ו "שישמחו איש בתקלת חבירו", עכ"ד מרן החת"ס יעו"ש. והביאו המהרצ"ח בברכות שם.

וא"כ מבואר דס"ל דלאו שפיר קעביד ר' אבא בדהתפלל "שיתקבלו דבריו", ודלא כדס"ל לתפא"י. וכן בדס"ל בתפילת רנב"ה דהתפלל דיעמוד "בעצמו" על האמת ולא ע"י "חבירו", הוא דלא כדס"ל לתפא"י דהתפלל שישמחו חביריו בדבריו "הנכונים" היכא דלא טעה שיבינו, אותו לנכון ולא יטעו בדבריו להופכו למכשול, ודו"ק. אך גם התפא"י לא ס"ל דחשש שישמחו חביריו בתקלתו ח"ו, וה"ט כש"כ החת"ס "דלא נמצא כאילו בחבורת חז"ל", כ"א התפלל איפכא שישמחו חבריו בדבריו הנכונים שהם "דברי אלקים חיים", ודו"ק.

אולם צ"ע מדברי רש"י בפ"ד דברכות שם (כח:) שכ' וז"ל, ולא אכשל, וישמחו חברי על כשלוני הרי רעות שתים שיבאו על ידי שאגרום להם שיענשו, עכ"ל ע"ש. וכ"כ רע"ב שהתפלל שלא "ישמחו" חבריו "בתקלתו", וע"ש בתוי"ט בזה. וא"כ צ"ע בתפא"י וביותר בחת"ס דס"ל בפשיטות דלא התפלל שלא ישמחו בתקלתו וכו' דא"א שיקרה לו כן וכו', הא ברש"י וברע"ב מבואר להדיא דאכן התפלל ע"ז ואיך התעלמו מזה, וצ"ע.

אכן יעו"ש בח"א מהרש"א דהביא לרש"י הנ"ל, וע"ז כ' דיותר נר' לפרש שמתפלל כן שבאמת ישמחו חברי על שלא נכשלתי, וכן "אשמח בהם" על שלא נכשלו, שזה א' ממ"ח דברים שבו נקנית התורה "משמח את הבריות", עכ"ל הח"א יעו"ש. והוא כעי"ז מש"כ התפא"י שהתפלל שישמחו במה שיכוון "לאמת" וכו'. ונר' דגם למהרש"א הוקשה אטו הוצרך רנב"ה להתפלל שחבריו "לא ישמחו בתקלתו" הא ליתנייהו כן בין חז"ל, וכש"כ החת"ס. אולם לא דחה פי' זה כלל כ"א כ' דלולי רש"י המ"ל באופ"א וכו'. וא"כ צ"ע בחת"ס ובתפא"י שכ' בפשיטות דלא כרש"י.

ויעוי' בפ"ד דמגילה (כח.) דשאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי ולא עלתה על מיטתי קללת חברי וכו' יעו"ש. וא"כ מדהקפיד ע"ז לעצמו כ"כ, שפיר י"ל שהתפלל שאף חבריו לא יכשלו בזה, מדנחשב אצלו לעוון חמור מאוד כדהעיד ע"ע בזה. והיינו לפי"ד רש"י דאכן התפלל ע"ז, ודו"ק.

ומאידך ל"ק לחת"ס מהו ש"השתבח" בזה הא לא היה מצוי כלל בביהמ"ד שיכשלו בכה"ג, דיעו"ש בגמ' אח"כ שכ' דלא נתכבדתי וכו' היינו כי הא דר' הונא נשא "מרא" והיינו גרזן או "קרדום" על כתפו, אתא ר"ח בר חנילאי וקא שקיל מיניה לכבודו, א"ל אם אתה רגיל לישא זה בעירך ניחא, ואי לא "אתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי" ולא הסכים שישא עבורו למשאו יעו"ש. והיינו דאפי' אם היה "מסכים" שישא משאו בכה"ג שאינו רגיל בכך בעירו דהוי "מתכבד בקלון חברי", מ"מ לא הוי "באיסור" כ"א "בהיתר", וא"כ שפיר השתבח בזה רנבה"ק שאף בכה"ג לא נכשל מעולם ואע"פ שאינו אסור מדינא. אך להתכבד בקלון חבירו "באיסור" אכן י"ל שלא הוצרך להשתבח בזה, וז"פ וברור שלא נכשל בזה מימיו וכשאר כל חבריו שלא נמצא עוון זה אצלהם, וכש"כ החת"ס, ודו"ק.

וכן יעו"ש בח"א מהרש"א שדייק דכה"ג דרנב"ה היה "בהיתר" ואעפ"כ לא נכשל בזה, ע"ש. והיינו דאזיל לשיטתיה בברכות שם דס"ל דאצל חז"ל ודאי לא היה קיים מושג דלהתכבד בקלון חבירו, וע"כ דלא הוצרך רנב"ה להשתבח שלא נכשל בזה, ודו"ק.