הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איכא דרמי ליה מירמא" - לשון אחרון
סוכה טז ע"א
החוטט בגדיש. אמר רב הונא: לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה, אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה - הרי זה סוכה.
תניא נמי הכי: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - הרי זה סוכה. והאנן תנן: אינה סוכה!
אלא לאו שמע מינה כדרב הונא, שמע מינה.
איכא דרמי ליה מירמא;
תנן: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה, והא תניא! הרי זו סוכה! -
אמר רב הונא: לא קשיא; כאן - בשיש שם חלל טפח במשך שבעה, כאן - בשאין שם חלל טפח במשך שבעה
1.
באופן כללי יש סתירה בין הברייתא למשנה ורב הונא מיישבה בכך שבמשנה מדובר שבגדיש אין חלל טפח על שבעה טפחים, ובברייתא מדובר בגדיש שיש בו חלל כזה ואחר כך כשמגביה את החלל לגובה עשרה טפחים אין זה נחשב כ"תעשה ולא מן העשוי" אלא כמגביה את הדפנות.
2.
הגמרא מביאה שתי נוסחאות לדברי רב הונא. על פי נוסחה אחת הוא פירש את המשנה ואחר כך הגמרא מצאה ברייתא תומכת בדבריו. ולפי הנוסחה השניה הגמרא מציגה סתירה בין הברייתא והמשנה ורב הונא מתרץ את הסתירה.
המסקנה בפשטות על פי שתי הנוסחאות היא זהה:
ואמנם כך נפסק:
3.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ט:
סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה ט לצל כגון סוכת י גוים וסוכת בהמה וכל כ כיוצא בהן, אבל סוכה שנעשית מאיליה פסולה לפי שלא נעשית לצל,
וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל,
לפיכך אם ל עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשה סכך מ שלה לצל.
4.
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ט:
אבל סוכה שנעשית וכו' וכן החוטט בגדיש וכו'. בגמ' תעשה ולא מן העשוי ובמשנה (דף ט"ו) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ובגמרא (דף ט"ז) אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה ה"ז סוכה. ופי' יש שם שעשה שם מתחלה בשעת עשיית הגדיש חלל טפח לשם סוכה שהוא חשוב אהל במשך שבעה שהוא שיעור הכשר סוכה:
גם מהרמב"ם וגם מה"מגיד משנה" משמע שאת הטפח הראשון האדם יצר בעצמו ולא נעשה מאליו.
5.
כסף משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ט:
[ט] וכן החוטט בגדיש וכו'. נראה מפירוש רש"י (סוכה דף ט"ז) דדוקא כי חטיט מלמעלה למטה כשרה דמשייר לסכך כמו שהוא
אבל אם חטט למעלה פסולה דסכך דמעיקרא ליתיה בעולם וסכך דהשתא אית ביה משום תעשה ולא מן העשוי ואחרים אומרים דכל דבהדי סככה אפילו סמיך טובא סכך הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הילכך שפיר דמי (עכ"ל הר"ן):
משמע ממנו שכשר דווקא אם ממשיך לחטט ולהגביה את חלל הטפח לעשרה טפחים כלפי מטה באופן שהטפח המקורי נשאר במקומו!
6.
רא"ש מסכת סוכה פרק א סימן ל:
ל מתני' החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה:
גמ' אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זו סוכה. דכיון שהניח מתחילה חלל טפח לצל הרי הוא חשוב אהל ושם סכך עליו וכשחוטט ממטה למעלה עד שמגביה את החלל עשרה אין זו עשייתה שאינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כשרה כסוכה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה. ואף על פי שמתחלה לא נעשה לשם סוכה הא מכשירין ב"ה בסוכה ישנה...
משמע ממנו שאין הקפדה לאיזה כוון האדם ממשיך את הגבהת הטפח - כלפי מטה או כלפי מעלה. וראה ב"מתיבתא", הערה כו. וב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד יט בהערה תסז.
7.
שואלים הפרשנים האם יש הבדל בין שתי הנוסחאות בגמרא או שזו רק שאלה עובדתית-היסטורית כיצד התנהל הדיון בבית המדרש.
8.
ונראה שיש לשאול גם האם יש הבדל בין הביטוי בסוגייתנו " איכא דרמי ליה מירמא" לביטויים "לישנא אחרינא" ו"איכא דאמרי".
9.
ראה ב"מתיבתא", הערה כט שמביא שיש הבדל בין שתי הנוסחאות בגמרא, שלפי הנוסחה הראשונה רב הונא הכשיר מכח סברא עצמאית שלו, כשחטט כלפי מעלה דווקא ואם חטט כלפי מטה - פסול [לא מובן מדוע הוא מביא סברא הפוכה לדברינו לעיל]. ולפי הדעה השניה בגמרא [הנוסחה השניה] הברייתא לא חילקה בין אם החלל היה למטה או למעלה, הרי שכוונתה להכשיר בכל אופן.
במילים אחרות, לפי הנוסחה השניה מתאים לדברי הרמב"ם וכפי דברי הרא"ש לעיל.
10.
לאור הדברים לעיל נוכל להסיק שהנוסחה השניה באה לחדש דין, ופוסקים כמותה כמו שמקובל לומר שהרמב"ם מכריע בש"ס כ"לישנא אחרינא".
11.
וניתן אולי להוסיף הסבר: רב הונא אמר בלשון הראשון "לא שנו..." יתכן שאמר זאת לא מסברא [בניגוד לסעיף 9 לעיל], אלא ממסורת שקיבל מרבותיו, ולכן מתאים לשיטה שבכל צורה שמגביה - כשר. ואילו לפי הלשון השניה - שמתחילה בהצגת סתירה לפני רב הונא - הרי שרב הונא יישבה מכח סברא - כי זה תפקיד האמוראים! ודומה לסעיף 9 לעיל].
