וָחַי בָּהֶם
יומא פה ע"ב
"רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא, טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת [לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת], אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו, (ויקרא יח, ה) וָחַי בָּהֶם - ולא שימות בהם.
אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פרכא... וכולהו – אשכחן ודאי, ספק מנא לן?!".
הלימוד של רבי שמעון בן מנסיא הוא מהסיפא: לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, כלומר שמצוות "ושמרו את השבת" קיימת רק אם יתאפשר "לעשות את השבת" – שישמור שבתות הרבה.
ודחיית הגמרא היא כלשון רש"י: "חלל עליו כדי שישמור ודאי שבתות הרבה" – אין ראייה מהפסוק שניתן לחלל שבת עבור אפשרות מסופקת אם יוכל לישמור שבתות הרבה.
ופירש רש"י: "דשמואל לית ליה פירכא - אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי, ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה - אלמא: מחללין על הספק". כלומר שמשמעות וָחַי בָּהֶם – שיחיה בודאי, לכן גם ספק פיקוח נפש דוחה שבת.
וקשה, אם פירוש לשון: וָחַי בָּהֶם – שיחיה בודאי, באותו אופן יתפרש גם: לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת – שיעשה בודאי, וכך נוכל ללמוד גם מדרשתו של רבי שמעון בן מנסיא שספק פיקוח נפש דוחה שבת, שמצוות וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת קיימת רק אם יתאפשר לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בודאות!
אלא שאת דרשת רבי שמעון בן מנסיא לא ניתן להעמיד גם בספק פיקוח נפש, משום שדרשתו מושתתת על הסברה "חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה", כלומר שהשבתות הרבות שהוא ישמור הן הסיבה שראוי לחלל שבת אחת עבורן. ומשום נימוק זה אין סברה לחלל שבת אחת בודאות כדי לאפשר ספק בלבד של שמירת שבתות הרבה, משום הכלל המוזכר רבות בש"ס: "אין ספק מוציא מידי ודאי".
משום כך עדיפה דרשת שמואל מהפסוק וָחַי בָּהֶם. לדרשה זו לא השבתות דוחות את השבת, אלא עצם מעלת החיים היא שדוחה את השבת. ומשום כך גם ספק חיים בכלל זה, כמשמעות פשטות לשון הפסוק.
