הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כלשון אחרון 

יומא דף פו ע"ב

אמר רב יהודה: רב רמי, כתיב +תהלים לב+ אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב +משלי כח+ מכסה פשעיו לא יצליח!
לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא - בחטא שאינו מפורסם.
רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן - בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן - בעבירות שבין אדם למקום.

1.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה:

ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח,
במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ד ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.

+/השגת הראב"ד/ במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו. א"א וכן עבירות המפורסמות ומגולות אף על פי שאינן עם חבירו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים.+

הרמב"ם נקט כמו הסברו של רב נחמן בגמרא. והראב"ד מוסיף גם את הסברו של רב יהודה בגמרא.

2.
כסף משנה הלכות תשובה פרק ב הלכה ה:

[ה] ושבח גדול לשב וכו'. פרק בתרא דיומא דף פ"ו:) אמר רב יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ל"ק כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו:
וכתב הראב"ד א"א וכן עבירות המפורסמות וכו' ויתבייש ברבים, עכ"ל. כוונתו לומר דהיינו דאמר כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם. ומדקדק בלשון רבינו ימצא דלא קאמר דעבירות שבינו למקום אינו צריך לפרסמם אלא כשאינם מפורסמים שכך כתב ועזות פנים היא לו אם גילם ואילו היו מפורסמים לא הוה שייך לומר אם גילם דהא גלויים ועומדים הם וג"כ בסוף דבריו יוכיח דקאמר וטובה היא לו שלא נתגלה עונו ואי במפורסמים הרי אף על פי שהוא לא גילם כבר נתגלו אלא ודאי כדאמרן.

וסובר רבינו דחטא מפורסם שבינו למקום לא דמי לעבירות שבין אדם לחבירו דבעבירות שבין אדם לחבירו מצוה לפרסמם כדי שימחול לו חבירו אבל בעבירות שבינו למקום נהי דאין לו להעלימם כשיאמרו לו עברת עבירה פלונית לא יאמר לא עברתי כיון שנתפרסם אלא יאמר עברתי ואני שב בתשובה שלימה לפני המקום מ"מ אינו מצווה לפרסמם שאולי יהיה שם אדם שלא ידע בדבר ועכשיו ידע ואיכא חילול השם ולכך לא כתב רבינו שבעבירות שבינו לבין המקום מצוה לפרסמן:

ה"כסף משנה" טוען שגם הרמב"ם פוסק למעשה כשני ההסברים - וכראב"ד.

3.
לחם משנה הלכות תשובה פרק ב הלכה ה:

[ה] ושבח גדול לשב וכו'. בפרק יוה"כ (דף פו ב) רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום.
וכתב רבינו כתירוצא בתרא דסבר דפליג אתירוצא קמא ולא מפליג בין חטא מפורסם לשאינו מפורסם.
והר"א ז"ל בהשגות סבר דלא פליגי ופסק גם כן כתירוצא קמא
ולכך כתב דבחטא מפורסם אפילו עבירות שבין אדם למקום צריך לפרסם התשובה:

ה"לחם משנה" מסביר שהרמב"ם סובר שיש מחלוקת בין שני תירוצי הגמרא [אלו חטאים יש לפרסמם ואלו אין לפרסמם ברבים], והרמב"ם פוסק כתרוץ האחרון - של רב נחמן - והדין שיש לפרסם החטא הוא רק בעבירות שבין אדם בין אדם לחברו.

4.
ואמנם הכלל הוא: "רב יהודה ורב נחמן" - הלכה כרב יהודה ובוודאי שכלל זה נכון כשרב יהודה אומר בשמו של "רב", ואולי הרמב"ם פוסק כדעת רב נחמן מפני שתלמידו - רב זוטרא אמר בשמו. ומכיוון שהוא חי בדור יותר מאוחר אז דווקא הלכה כמותו על פי הכלל "הלכה כבתראי" [רק אם נאמר שכלל זה תקף גם בדורות שלפני אביי ורבא].

5.
ואולי הרמב"ם פוסק כדעה אחרונה מפני שזוהי שיטת הרמב"ם לפסוק כדעה אחרונה - כלישנא בתרא. ורק במחלוקת ישירה בין החכמים הכלל הוא ש"הלכה כבתראי" ואילו כשהמחלוקת איננה ישירה בין החכמים אלא הגמרא עצמה ["עורך הגמרא"] מביאה שתי דעות הרי שהרמב"ם מכריע כדעה האחרונה [כנראה, כי זאת היתה כוונת "עורך הגמרא"].
ועדיין קצת קשה!

6.
והראב"ד סובר ששני תירוצי הגמרא משלימים זה את זה וחטאים שיש לפרסמם הם כאלה שמתקיימים בהם אחד משני התנאים: או חטא שהוא מפורסם ואפילו בחטא של בין אדם למקום - כתירוץ הראשון, או חטא שהוא דווקא בין אדם לחברו אפילו אינו מפורסם - כתירוץ השני.

7.
ואולי ניתן להסביר כך: הראב"ד סובר - לפי ה"לחם משנה" - שאם רב נחמן היה חולק על רב הניסוח בגמרא היה צריך להיות: "ורב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן אמר", כלומר, תוספת האות "ו" בתחילת המשפט, ותוספת "אמר" בסוף המשפט, כניסוח המקובל בדעה שבאה לחלוק על קודמתה.
ואם אין מחלוקת ברור שלא שייכים הכללים, לא של "הלכה כרב יהודה נגד רב נחמן", ולא הכלל של "הלכה כבתראי", ולא הכלל של "הלכה כלישנא בתרא".