הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הכי נמי מסתברא"
יומא דף פד ע"א
רבי יוחנן כי חש בצפידנא עבד הכי בשבתא, ואיתסי. ורבי יוחנן היכי עביד הכי? - אמר רבי נחמן בר יצחק: שאני צפידנא, הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים. אמר ליה רב חייא בר אבא לרבי יוחנן: כמאן - כרבי מתיא בן חרש, דאמר החושש בפיו מטילין לו סם בשבת? אמר ליה: שאני אומר: בזו, ולא באחרת. לימא מסייע ליה: מי שאחזו ירקון - מאכילין אותו בשר חמור, מי שנשכו כלב שוטה - מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו - מטילין לו סם בשבת, דברי רבי מתיא בן חרש. וחכמים אומרים: באילו אין בהם משום רפואה. באלו למעוטי מאי - מאי לאו למעוטי סם? - לא, למעוטי מקיזין דם לסרונכי.
הכי נמי מסתברא, דתניא: שלשה דברים אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי ששמע משום רבי מתיא בן חרש: מקיזין דם לסרונכי בשבת, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת. וחכמים אומרים: באילו אין בהן משום רפואה. באילו למעוטי מאי - מאי לאו אתרתי בתרייתא, ולמעוטי דרישא? - לא, אתרתי דרישא קמייתא, ולמעוטי דסיפא.
1.
תוספות מסכת יומא דף פד עמוד א:
הכי נמי מסתברא שלשה דברים כו' - ריב"א ל"ג הכי נמי מסתברא אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה דהא מהא דאייתי כבר
ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא מיתני בה מקיז דם לסרונכי ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא תני רישא
ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין דף כו:) גבי מעשה במדוני אחד יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר
ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י.
תוס' מסביר שאמנם בדרך כלל מה שמוזכר בגמרא אחרי הביטוי "הכי נמי מסתברא" הוא המסקנה ויש חריגים כמו שמביא תוס' בסוגייתנו. [ראה גם ב"מתיבתא", הערה כא]
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רכד:
הכי נמי מסתברא, כל היכא דקאמר הכי ממנו אתה למד דההוא תירוצא לאו דרך דחיה אתמר אלא לפום קושטא דמילתא, שיטה מקובצת על בבא מציעא דף קמ"ב ע"ב בשם הריטב"א:
ולפלא שה"יד מלאכי" לא מזכיר את תוס' שבסוגייתנו.
3.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שכג [הוא מתייחס לתוס בסוגייתנו]:
"הכי נמי מסתברא" יש שבמסקנא לא נשאר כך. [תוס' יומא דף פד א, ועי' תוס' ב"מ מו ב ד"ה פירי ובגליון שם, ועי' לעיל "דיקא נמי".]
ואולי יש הבדל אם ה"הכי נמי מסתברא" מובא כהוכחה חיובית או כהוכחה לדחייה של הסבר.
4.
ובכל אופן קצת קשה: מדוע הגמרא משתמשת באותו ביטוי גם במקרים חריגים, ואולי כאשר הביטוי מתאים למסקנה הרי שהביטוי שובץ בגמרא על ידי "עורך הגמרא" [שידע את המסקנה] וכאשר הוא "חריג" הרי שאת הביטוי אמרו חכמי בית המדרש שדנו בסוגיה [אולי הם "עורכי הסוגיה" המקומית, להבדיל מ"עורכי הגמרא" הכללית], אבל עדיין קשה מדוע "עורך הגמרא" השתמש באותו ביטוי שהשתמשו בו בבית המדרש במשמעות שונה!
4.1
האמת היא שהקושי הנ"ל מתאים לעוד הרבה מונחים תלמודיים שיש להם משמעות עיקרית עם יוצאים מהכלל
5.
ואולי ניתן להסביר זאת כך: באמת "עורך הגמרא" שיבץ תמיד את הביטוי "הכי נמי מסתברא" כדי ללמדנו שכך היא המסקנה, אלא שבמקרים החריגים מדובר שההלכה בניגוד ל"הכי נמי מסתברא" נקבעה כתוצאה מסוגיית גמרא אחרת שהדיון בה נערך מאוחר ל"עורך הגמרא" ה"רגיל" [וזה נושא רב חשיבות בעניין "עריכת הגמרא"].
