הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מאי בינייהו"; "תניא כוותיה" 

יומא דף פד ע"א

מי שנשכו כלב שוטה וכו'. תנו רבנן: חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה: פיו פתוח ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע, ממאי הוי?
רב אמר: נשים כשפניות משחקות בו, ושמואל אמר: רוח רעה שורה עליו.
מאי בינייהו? - איכא בינייהו, למקטליה בדבר הנזרק. תניא כוותיה דשמואל: כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק.

1.

הברייתא מונה חמשה סימנים לזיהוי "כלב שוטה" שבמשנה יש לו דין מיוחד.

2.
הגמרא מביאה מחלוקת בין רב ושמואל בדבר הסיבה להיות כלב שוטה.

3.
שואלת הגמרא "מאי בינייהו", כלומר, מה נובע ממחלוקתם זו. וכנראה ששאלת הגמרא היא, שהרי בברייתא נמנו הסימנים לזיהוי כלב שוטה ולכן ברור מיהו, ומה תוסיף לנו ידיעת הסיבה כיצד "נולד" כלב שוטה [מבחינה מסויימת משמעות הביטוי "מאי בינייהו" שונה מהמשמעות בדרך כלל, שלא ידוע איזה דין מושפע מהנימוקים השונים], ועל כך עונה הגמרא שצריך לדעת מה יצר את הכלב השוטה כדי שנדע כיצד להורגו - בידיים או בחץ.

4.
תוספת יום הכיפורים מסכת יומא דף פד עמוד א:

מאי בינייהו איכא בינייהו למקטליה בדבר הנזרק. א"ל מאי בעי מאי בינייהו והלא נ"מ להאכיל למי שנשכו כלב שוטה מחצר כבד שלו כר' מתיא בן חרש באיזה מין כלב הוא אם הוא בכלב שנשים כשפניות משחקות בו או שאין כאן נשים כשפניות אלא שרוח רעה שורה עליו י"ל דאי הוה הלכה כרבי מתיא בן חרש הוה א"ש למאי נ"מ אבל כיון דקי"ל הלכה כחכמים דפליגי אר' מתיא בן חרש למאי נ"מ לדעת ממאי הוה ומשני למקטליה בדבר הנזרק וק"ל דזה הלשון הוא מגומגם דלמקטליה בדבר הנזרק כ"ע מידו דשפיר דמי כי פליגי בהורגו בידו שלא בזריקה וצ"ל דה"נ קאמר דאיכא בינייהו להורגו בידו שלא בזריקה דלמ"ד רוח רעה שורה עליו אינו יכול להרגו אלא בדבר הנזרק ורש"י ז"ל תיקן הלשון כדכתיבנא
והרמב"ם והטור לא הביאו דין זה ושלטי הגבורים הביאו ופסק דיהרגוהו בדבר הנזרק יע"ש ואף על גב דהלכתא כרב באיסורי פסק כשמואל דתניא כותיה ודוק:

הרמב"ם לא הביא דין זה שיש להרוג כלב שוטה בצורה מסויימת, ולכן נראה שפסק בסוגייתנו כרב - שכלב שוטה "נולד" מנשים כשפניות ואפשר להורגו אף בידיים. וה"שלטי גיבורים" פסק כשמואל - שיהרגו "בדבר הנזרק" - למשל על ידי חץ.

5.
והרי המחלוקת כאן היא בין רב ושמואל שלגביהם יש כלל שהלכה כרב באיסורים, והיה צריך לפסוק כרב [שכך משמע מהרמב"ם שלא הביא כלל דין זה - כי אין שום מיגבלה בדרך שניתן להרוג כלב שוטה]. על כך עונה ה"תוספת יום הכיפורים" לעיל, שהגמרא מביאה ברייתא - "תניא כוותיה" - לטובת שמואל בסוגייתנו ולכן פסקו כמותו.

5.1
ולפי זה מדוע באמת הרמב"ם והטור לא פסקו כשמואל [כי כך משמע משתיקתו של הרמב"ם שפוסק כרב] והרי יש לשמואל סיוע מ"תניא כוותיה"!

5.2
וכן יש להקשות - כמובא ב"תוספת יום הכיפורים" לעיל - הרי הגמרא אומרת: "איכא בינייהו, למקטליה בדבר הנזרק", וקשה הרי גם לפי רב וגם לפי שמואל ניתן כך להורגו והנפקות ביניהם היא להיפך, רק אם ראוי להורגו גם בידיים!

5.3
ואולי בזמנו של הרמב"ם כבר לא היתה תופעה של רוח רעה ושל נשים כשפניות ולכן לא פסק בסוגייתנו!