גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתצ"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף פה ע"ב

האם כפרת עבירות שבין אדם למקום תלויה בכפרת העבירות שבין אדם לחבירו?

עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל) עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו, כה) "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", ואומר (ירמי' יז, יג) "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל (פה ע"ב).

ויש להבין מה בא ראב"ע להוסיף על דברי התנא קמא, הלא בדברי שניהם מבואר, ש'עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו', ואם בא להביא מקור הדבר ממה שנאמר 'מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו' [וכדברי רש"י המובא ב'עין יעקב': "'לפני ה' תטהרו', ולא חטאתיכם שבין זה לזה"] אם כן היה לו לומר: "מנין, שנאמר 'מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'".

בספר 'עיון יעקב' דקדק כן ועוד כמה דקדוקים ומבאר: "שראב"ע דרש המקרא, וממנו שנה לומר שהעבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, ובזמן שיש לו גם כן עבירות שבין אדם לחבירו תלויה כפרת עוונותיו שבין אדם למקום עד שירצה לחבירו על מה שחטא עם חבירו, וכיון שהוא מרצה אותו ומפייסו, אז הקב"ה מתרצה לו לכפר לו עונותיו שחטא בינו לבין המקום ב"ה, וזה הדבר דרש רבי אלעזר מדכתיב 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם', וחזר לומר 'לפני ה' תטהרו', והרי כבר נאמר 'לטהר אתכם', מה צורך לומר עוד 'תטהרו', אמנם בא לומר 'כי ביום הזה יכפר' - יום הכיפורים - 'עליכם', 'לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'', דהיינו, עבירות שבין אדם למקום, בתנאי ש'תטהרו' - אתם בני האדם מעבירות שביניכם לביניכם, דהיינו, עבירות שבין אדם לחבירו, ואם לא תטהרו בעבירות שבין אדם לחבירו, גם יוה"כ לא יכפר לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' – שהם בין אדם למקום, וזהו שאמר 'את זו דרש רבי אלעזר', שהוא הדקדוק הזה שדייק בכתוב" [וכ"כ בספר 'בנין אריאל' (חלק בית מועד דרוש ליוה"כ), וב'דרשות חת"ס' (ח"א לה, ג)].

נמצא שראב"ע בא להוסיף ולהחמיר על הת"ק, שמי שיש לו עבירות שבין אדם לחבירו, מתעכבת כפרתו גם על העבירות שבין אדם למקום, וכאמור. אמנם, רבי עקיבא חולק על כך, וכפי שממשיך ה'עיון יעקב' לבאר, שמדקדק תחילה בדברי רבי עקיבא: "מה דעתו דר"ע, אם בא לפרש או לחלוק, כי לא נודע לנו כוונת דבריו, ועוד, מהו זה שאמר 'אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין', מהו האושר והשבח בזה, וכן [למה] כפל 'לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם'; ועוד למה הביא ראיה מפסוק 'וזרקתי עליכם מים טהורים', ולא הביא מפסוק 'לפני ה' תטהרו'; ועוד קשה מאי 'ואומר מקוה ישראל ה'".

אלא, "דרבי עקיבא פליג אדרשא דדריש רבי אלעזר, וסבר שמה שאמר הכתוב 'לפני ה' תטהרו', שהוא לומר דעו מעלתכם ואושר שלכם, 'לפני מי אתם מטהרים' - לפני אדון עולם ה' אשר בחר בכם להיות קרובים אליו, ואם כן אע"פ שלא ירצה האדם לחבירו בעבירות שבינו לבינו, אין טהרתן של ישראל תלויה בכך, וראיה לדבר - שהרי 'מי מטהר אתכם אביכם שבשמים', כי הוא המטהר ולא האדם, וכיון שכן האיך תתעכב טהרת הקב"ה בשביל האדם שאין בידו לטהר... ועוד ירמוז 'מי מטהר אתכם אביכם שבשמים', כלומר, דלא תימא שיוה"כ הוא המכפר, דמשום הכי תיסק אדעתין למימר דאין יוה"כ מכפר במקצת, ובזמן שאין בידו של אדם עבירות שבין אדם לחבירו, אז יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם למקום, אבל בזמן שלא נתכפרו עבירות שבין אדם לחבירו גם אין יוה"כ מכפר במקצת, דהיינו, עבירות שבין אדם למקום, אלא, המטהר אתכם אינו יוה"כ אלא הקב"ה שהוא אביכם שבשמים הוא המטהר אתכם, וכיון שהקב"ה הוא המטהר הוא יטהר על עבירות שבין אדם למקום, אע"פ שלא רצה את חבירו, ואינו מעכב טהרתו של הקב"ה על עבירות שחטא למקום, 'שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם'', הרי כאן שהקב"ה הוא המטהר, וכיון שכולכם זקוקים לטהרתו איך תהיה תלויה טהרת האדם בשביל מה שחטא...".

וממשיך עוד לבאר שלכן הביא פסוק נוסף, וכלשונו: "'ואומר מקוה ישראל ה'', הרי כאן שהקב"ה מטהר לישראל כמקוה, ומה מקוה מטהר כל מיני טמאים, דאע"פ שיש טמא חמור כגון זב שצריך להביא קרבן כדי לאכול בקדשים, ולא הועילה לו הטבילה שעשה, ואע"פ שאינה מועילה הטבילה לענין הקרבן מ"מ מועילה לענין הטומאה, ומה מקוה מטהר כל הטמאים, אפילו שהם זקוקים עדיין להביא קרבן גם 'הקב"ה מטהר את ישראל' אע"פ שעדיין הם זקוקים לכפרת חבירו שירצהו, מ"מ אין זה מעכב לזה, והקב"ה מטהר את ישראל בין שיהיו מרוצים לחבריהם ובין שלא יהיו מרוצים".

ומסיק: "ויש לתת סמך לסברת רבי עקיבא, שהרי אמרו בברייתא: 'רבי אומר, על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה', וא"כ ק"ו אם יוה"כ מכבר עבירות שבין אדם למקום - אע"פ שלא עשה תשובה לפני הקב"ה, כל שכן שיכפר יוה"כ אע"פ שלא עשה תשובה מהעבירות שבין אדם לחבירו, דהיינו, לרצות את חבירו".

אמנם, מצינו גדולי עולם שחלקו על העיון יעקב בזה, ופירשו שגם ראב"ע אינו סובר שכפרת העבירות שבין אדם למקום תלויה בכפרת העבירות שבין אדם לחבירו, וכפי שכתב עליו מהר"ם בן חביב בספר 'תוספות יום הכיפורים': "ואין דבריו מחוורים בזה" (וע"ש פירוש אחר במשנתנו), וגם החיד"א ב'ברכי יוסף' (או"ח סי' תרו) כתב: "יש מי שכתב דאם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר, ואסמכיה אמתיניתין, ואני אומר לא ניחא ליה למארייהו בהכי".