הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

סברא - "מאי חזית" 

יומא דף פב ע"ב

ורוצח גופיה מנא לן? סברא היא. דההוא דאתא לקמיה (דרבא) +מסורת הש"ס: [דרבה]+, אמר ליה: אמר לי מרי דוראי: קטליה לפלניא, ואי לא קטילנא לך. אמר ליה: נקטלך ולא תקטול. מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי

1.
משמע מהגמרא שפיקוח נפש [של ההורג!] לא דוחה איסור רצח של אדם אחר והמקור לכך הוא מכח סברא.

1.1
לפי זה דנים הפרשנים מה הדין כשהסברא לא תקפה, כמו במצב שהנפגע בין כך ייהרג [או בגלל שכולם ימותו או בגלל שאדם שלישי יהרגנו] ואז ברור שהסברא אומרת שדמו של ההורג יותר "חשוב", והאם אז יהיה פטור מ"יהרג ואל יעבור".

2.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה:

נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל,
וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל,
ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם, ו אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם, ואין מורין להם כן לכתחלה, ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.

משמע שלא כבסעיף 1.1

3.
כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה:

... כתב הרמ"ך אף על פי שנמצא בתוספתא כדבריו לא ידענא טעמא מאי דהא מסיק בגמרא (פסחים דף כ"ה) דמש"ה אמרינן בש"ד יהרג ואל יעבור דסברא הוא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי והכא ליכא האי סברא דהא יהרגו כלם והוא עצמו ומוטב שיהרג הוא עצמו ואל יהרגו כולם...

הוא מעיר כדברינו בסוף סעיף 2

4.
המשך דבריו:

ואפשר לומר דס"ל לר"ל שמ"ש דבש"ד סברא הוא אינו עיקר הטעם דקבלה היתה בידם דש"ד יהרג ואל יעבור אלא שנתנו טעם מסברא להיכא דשייך אבל אין ה"נ דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא הוי דינא הכי דיהרג ואל יעבור:

משמע מדבריו, שגם כשלא מתקיימת הסברא שמובאת בסוגייתנו של "מאי חזית" גם אז תקף הכלל של "יהרג ואל יעבור" מפני שהיתה קבלה בידם שבשפיכות דמים כך הדין - יהרג ואל יעבור.

4.1
ויש להעיר: בכל אופן קצת קשה, שבדין כל כך מהותי וכל כך עקרוני המקור לדין לא ברור!

4.2
ולכאורה יש לשאול: האם יתכן לומר שכך תהיה המשמעות של כל "סברא" בש"ס, ש"קבלה היתה בידם". ובכלל על איזו "קבלה" מדובר. כנראה שמדובר ב"הלכה למשה מסיני" - שהרי מדובר בדיני "יהרג ואל יעבור".

5.
ונראה שיש להוכיח מסוגייתנו כ"כסף משנה". בסוגייתנו הגמרא מביאה את ההסבר של "מאי חזית" מדברי רבא [או "רבה"] במעשה שהיה. אם הסברא הזאת היא המקור לדין של יהרג ואל יעבור בשפיכות דמים כיצד יתכן שהוא לא נאמר על ידי חכמים קדומים יותר! אלא בהכרח שהמקור האמיתי לדין "יהרג ואל יעבור" הוא "סודי" [="קבלה"] ורק הסברא נאמרה על ידי אמורא מהדור הרביעי [או על ידי רבה מהדור השלישי].