הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כמי פוסקים בהלכות צום יום הכיפורים לקטנים
יומא דף פב ע"א
משנה. התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתים, בשביל שיהיו רגילין במצות.
גמרא. השתא בפני שתים מחנכין להו, בפני שנה מבעיא?
אמר רב חסדא: לא קשיא; הא - בחולה, הא - בבריא.
אמר רב הונא: בן שמונה ובן תשע מחנכין אותו לשעות, בן עשר ובן אחת עשרה משלימין מדרבנן, בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא בתינוקת.
ורב נחמן אמר: בן תשע בן עשר מחנכין אותן לשעות, בן אחת עשרה בן שתים עשרה - משלימין מדרבנן, בן שלש עשרה משלימין מדאורייתא בתינוק.
ורבי יוחנן אמר: השלמה דרבנן ליכא, בן עשר בן אחת עשרה - מחנכין אותו לשעות, בן שתים עשרה - משלימין מדאורייתא.
תנן: התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שתים.
בשלמא לרב הונא ורב נחמן - לפני שנה ולפני שתים, לפני שנה לדבריהן ולפני שתים לדבריהן.
אלא לרבי יוחנן קשיא!
אמר לך רבי יוחנן: מאי שנה או שתים - סמוך לפירקן.
תא שמע, דתני רבה בר שמואל: תינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותן שנה או שתים סמוך לפירקן. בשלמא לרבי יוחנן - ניחא,
אלא לרב הונא ולרב נחמן, - קשיא! -
אמרי לך רבנן: מאי חינוך נמי דקתני - השלמה. ומי קרי לחינוך השלמה? והא תניא: אי זה חינוך? היה רגיל לאכול בשתי שעות - מאכילין אותו לשלש, בשלש - מאכילין אותו בארבע! -
אמר רבא בר עולא: תרי חנוכי הוו.
1.
רבו השיטות בהסבר הסוגיה [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים"]
נעיר רק כמה הערות:
2.
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה י:
קטן בן תשע שנים י ובן עשר שנים * מחנכין כ אותו לשעות, כיצד היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלש, היה רגיל בשלש מאכילין אותו בארבע, לפי כח הבן מוסיפין לענותו בשעות, בן אחת עשרה שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.
+/השגת הראב"ד/ בן אחד עשרה שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים. א"א גירסא זו לא מצאנו אותה בספרינו שיהיו הזכר והנקבה שוים אלא הכל לפי הבריאות הזכר לפי זמנו והנקבה לפי זמנה, והלכה כרב הונא ורב נחמן (יומא פב) דקיימי בחדא שיטה ולא פליגי אהדדי אלא מר מיירי בתינוק ומר מיירי בתינוקת.+
3.
הגהות מיימוניות הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה י:
[י] כר"נ ודלא כרב הונא דאמר בן שמונה ובן תשע מחנכין אותו ודלא כרבי יוחנן דאמר בן עשר ובן י"א מחנכין אותו לשעות וכן פסק באלפסי ודלא כה"ג דפסק כר' יוחנן.
ובספר המצות כתב דלשון התוספתא דייק כר"י דתניא התינוקות סמוך לפירקן מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתים
וכן בכתובות פ' נערה [כתובות דף נ] אמר אביי אמרה לי אם בר תריסר שנין לתעניתא מעת לעת ע"ש
והר"א בר יב"ק כתב גם כן כר' יוחנן וכן רא"ם בשם ה"ג:
הוא מציין שהרמב"ם פוסק כרב נחמן ולא כרב הונא ולא כרבי יוחנן.
4.
וקצת קשה:
הליכות עולם שער חמישי פרק ב ["הלכה"]:
רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.
שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.
רבי יוחנן וחזקיה הלכה כחזקיה משום דרבו דרבי יוחנן הוה.
רבי יוחנן ורבי ינאי הלכה כרבי ינאי משום דרבו דרבי יוחנן גם כן הוה.
רבי יוחנן ורבי אליעזר הלכה כרבי יוחנן.
רב הונא ורב הלכה כרב.
רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא דרבו דרב חסדא הוה.
רב אשי ורב כהנא הלכה כרב כהנא.
רב הונא ורב נחמן הלכה כרב נחמן בדיני וכרב הונא באיסורי.
וכן רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
...
רב אשי ורבינא הלכה כרב אשי:
לפי הנ"ל צריך לפסוק כרב הונא נגד רב נחמן כי בסוגייתנו מדובר באיסורים [עינוי ביום כיפור] ומדוע ה"הגהות מיימוניות" מסביר שהרמב"ם פסק כרב נחמן!
5.
אלא, יש אומרים שדעת רב נחמן היא דעה "אמצעית", שרב הונא מקדים את גיל החיוב יותר מכולם ורבי יוחנן מאחר יותר מכולם [ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד צד].
5.1
לפי ההסבר הנ"ל יוצא, שכאשר יש 3 בעלי מחלוקת לא מכריעים על פי כללי ההכרעה בין החכמים עצמם, אלא לפי התכנים - וכדעה האמצעית.
6.
הראב"ד מציין בדבריו שהלכה בסוגייתנו כרב הונא ורב נחמן ולא כרבי יוחנן. מבלי להתייחס לגירסאות שונות [ראה במפרשים וב"ילקוט ביאורים", שם] יש לשאול הרי בפשטות הלכה צריכה להיות כרבי יוחנן, שבדרך כלל הלכה כמותו נגד חכמי דורו ואף נגד רב ושמואל ובודאי נגד רב הונא [שהיה תלמידו של רב].
6.1
ואולי הוא מתכוון לפסוק כך בגלל דבריו: "דקיימי בחדא שיטה", כלומר אין הלכה כרבי יוחנן נגד רב הונא ורב נחמן יחדיו [ואולי לכן הגמרא מכנה את שניהם "רבנן"!].
6.2
וכנראה שקשור גם לדברי הרא"ש:
רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן יב:
... אלא [שכתב] ואף על גב דקי"ל כר' יוחנן דאמר דתינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא. קיימא לן כרב הונא ורב נחמן דבתראי אינון דמשלימין מדרבנן כדי לחנכן מבן אחת עשרה בין לתינוק בין לתינוקת.
זאת אומרת שבדרך כלל הלכה כרבי יוחנן נגד חכמי דורו וגם נגד חכמים שלפניו אבל מצד שני הלכה כחכמים יותר מאוחרים [על פי הכלל "הלכה כבתראי". [הערה: האם כוותנו שבסוגייתנו הלכה כמותם [רב הונא ורב נחמן] בגלל שהם "שנים" [רבים?]
6.3
ונראה לחזק את הסיבה שיש לפסוק כרב הונא וכרב נחמן ולא כרבי יוחנן מפני שבסוף הסוגיה הגמרא מיישבת קושיה עליהם על ידי החכם "רבא בר עולא":
אמר רבא בר עולא: תרי חנוכי הוו.
הוא היה כנראה בנו של "עולא" וחי בדור הרביעי בתקופת אביי ורבא. ולכן הוא נחשב "בתראי" לעומת האמוראים האחרים בסוגייתנו והלכה כמותו, והוא כנראה פסק כרב הונא ורב נחמן.
