הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה למשה מסיני; רבי אלעזר ורבי יוחנן 

יומא דף פ ע"א

אמר רבי אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין. מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן - והתניא: +ויקרא ד+ אשר לא תעשינה בשגגה ואשם, השב מידיעתו - מביא קרבן על שגגתו, לא שב מידיעתו - אין מביא קרבן על שגגתו. אלא, דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול.
ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית קטן, מאי ירבה בשיעורין - שמא ירבה בקרבנות מחמת שיעורין.
אמר רבי יוחנן: שעורין ועונשין הלכה למשה מסיני. עונשין? מכתב כתיבי! -
אלא הכי קאמר: (אמר רבי יוחנן,) שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני.
תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני, אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום, והכתיב +ויקרא כז+ אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! - אלא: שכחום וחזרו ויסדום.
 

1.

בפשטות משמע מהסוגיה שיש מחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן [ולכן יש שגורסים "רבי יוחנן אמר" - ניסוח שמעיד שבא לחלוק]. רבי יוחנן סובר ששיעורים [כמות הדבר שנענשים עליו] הם הלכה למשה מסיני ולעולם לא יוכלו להשתנות בעתיד - וכך גם דעת ה"תנא קמא" בברייתא, ואילו רבי אלעזר סובר ששיעורים הם מדרבנן ולכן יוכלו להשתנות בעתיד על ידי בית דין אחר וכך כנראה גם דעת "אחרים" בברייתא.

2.
לפי הסבר זה יוצא ש"התניא נמי הכי" מביא סיוע לשתי הדעות, גם לדעת רבי אלעזר וגם לדעת רבי יוחנן. וזה קשה, שהרי במקרה כזה הגמרא היתה צריכה לומר "כתנאי", שרבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקו במחלוקת זהה של תנאים.

3.
מכיוון שהלכה היא כרבי יוחנן וכדעת ה"תנא קמא" בברייתא, לכן לא יהיו שינויים בעתיד ולכן דינו של רבי אלעזר לא נפסק להלכה שאדם שחטא באיסורי אכילה צריך לכתוב לעצמו את השיעור של האיסור שאכל על מנת שבעתיד יבדוק אם עבר על איסור על פי האפשרות שחכמים אולי ישנו את המידה!

4.
ועוד יש להעיר, הרי רבי אלעזר היה תלמידו של רבי יוחנן, ומדוע דבריו הובאו בסוגיה לפני דברי רבי יוחנן [כל ר' אלעזר "סתם" בגמרא הוא ר' אלעזר בן פדת, תלמידו של ר' יוחנן]. ואולי בגלל שדברי רבי אלעזר קשורים לדבריו בקטע הסוגיה הקודמת שם אמר רבי אבהו בשמו של רבי אלעזר.

5.
ואולי אפשר לומר שה"תניא נמי הכי" בא להוכיח את דברי רבי יוחנן בלבד [ובזה יש תשובה להערה לעיל מדוע לא נאמר כאן "כתנאי"] ולא את דברי רבי אלעזר. ומכיוון שכך היא מסקנת הסוגיא לכן הגמרא הביאה את דברי רבי יוחנן "בסוף".

6.
המחלוקת בברייתא מתאימה לשיטת רבי יוחנן ששיעורים הם הלכה למשה מסיני, אלא שלפי "אחרים" בברייתא שכחום וחזרו ויסדום בבית דינו של יעבץ, ולדבריו צריך לומר שמאז יעבץ כבר לא ניתן לשנותם. ואמנם ניתן לומר שגם רבי אלעזר מסכים לזה, אלא שהוא טוען שלפי "אחרים" שבית דינו של יעבץ חזרו ויסדום אם כן בית דין לעתיד לבוא יוכל גם הוא לשנות את מידת השיעורים!

7.
ראה על כל הנ"ל - אמנם בהדגשים שונים - "מתיבתא", הערות ה, לא-לב, לז-מד.