הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"אמר רב... אמר רב..." רב ותלמיד 

יומא דף פ ע"א

טומאת אוכלין כביצה מנלן? אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: דאמר קרא +ויקרא יא+ מכל האכל אשר יאכל - אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה - ביצת תרנגולת. - ואימא גדי! - מחוסר שחיטה, - ואימא בן פקועה! - טעון קריעה. - ואימא ביצת בר יוכני! - תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט - תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא, דזוטר טובא! 
רבי אבהו דידיה אמר: מכל האכל אשר יאכל - אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת,
 

1.
רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק ד הלכה א:

כמה שיעור אוכלין לטומאה
לטומאת עצמן כל שהן אפילו שמשום או חרדל מתטמא, שנאמר כל האוכל אשר יאכל כל שהוא,

ואין אוכל טמא מטמא אוכל אחר או משקין או ידים עד שיהיה בו כביצה בלא קליפתה,

וכן האוכל אוכלין טמאים אינו נפסל עד שיאכל כביצה ומחצה וזהו חצי פרס.

2.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פב כמה שיטות בזה. מהרמב"ם משמע שאוכל מקבל טומאה בשיעור של "כל שהוא", ושיעור כביצה - בסוגייתנו - הובא לעניין לטמא אחרים.

3.
בסוגייתנו יש להעיר: לכאורה משמע שרבי אבהו חולק על רבו - רבי אלעזר. בתחילה רבי אבהו אמר את המקור לדין בשמו של רבי אלעזר - וכך היא משמעות הביטוי "אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר" [וכן בכל מקום בש"ס שמובא הניסוח הכללי "אמר רב... אמר רב..."]. ואחר כך מציינת הגמרא שרבי אבהו מסתמך על אותו מקור, אלא שהוא מסביר אותו באופן שונה ממה שהוא עצמו פירש בשמו של רבי אלעזר.

4.
לפי שניהם שיעור כביצה נמדד בביצת תרנגולת. כלומר, אין ביניהם מחלוקת הלכתית אלא מחלוקת פרשנית-דרשתית.

5.
ויש לשאול: כיצד התלמיד חולק על רבו, ויותר קשה, שהרי רבי אבהו אמר בשמו של רבי אלעזר למרות שהוא עצמו לא מסכים לה, וסותר לכלל הכללי שהניסוח של "אמר רב... אמר רב..." מעיד שמדובר ברב ותלמיד, ושהתלמיד מוסר בשם רבו וגם מקבל את דעתו, אלא אם נאמר שזה נכון מלבד יוצאים מהכלל - כבסוגייתנו.

6.
או אולי אפשר לומר, שבאמת רבי אבהו בתחילה הסכים לדברי רבו ואחרי שהוקשה על הדרשה הראשונה הוא עצמו פירש באופן שונה כדי ליישב את הקושיה. מכאן ניתן להסיק שתלמיד רשאי להסתמך על המקור של רבו אבל לפרשו באופן שונה כדי להגיע לאותה מסקנה. אין זו סתירה לדברי רבו אלא השלמה לדברי רבו.
[וראה ב"מתיבתא", הערות יח-יט]