הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ולית הלכתא" 

יומא דף עח ע"א

והיינו דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים
מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר +זכריה יג+ ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד ולישבי ירושלים לחטאת ולנדה. אמר רב יוסף: מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים. ולית הילכתא כוותיה.

1.
לפי רב יוסף גובה המים המינימלי במקווה צריך להיות באופן שגם בזמן שהיא יושבת יהיו 40 סאה שיגיעו עד צווארה. וממלא היא טובלת כשמתכופפת במצב ישיבה.

2.
וקובעת הגמרא "ולית הלכתא כוותיה", כנראה הכוונה שאין הלכה כרב יוסף בשני העניינים:
א. היא יכולה לטבול גם בעמידה וכמובן שאז גובה המים צריך להיות גבוה יותר.
ב. היא יכולה לטבול גם באופן שטוח יותר כאשר המים מכסים אותה אפילו אם הם נמוכים מאד.

על פי [לא באופן מדוייק] "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עה ובהערות.

3.
לפי זה יש מענה על השאלה מדוע נוסח הגמרא הוא בלשון שלילית "ולית הלכתא כוותיה", ולא בלשון חיובית: "והלכתא...", אלא כנראה, כשבאים לשלול את דברי רב יוסף בשני הכיוונים [לקולא ולחומרא] עדיף הסגנון הכללי יותר של "ולית הלכתא..."