הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא פב ע"א - פג ע"א
דפים אלו של התלמוד הבבלי עוסקים בנושא שמירת הריאות והנפש. השוואה בין שני התלמודים תגלה לנו שהתלמוד הירושלמי מחמיר מאוד בנושא פיקוח נפש – על המשקל של ר' חיים מבריסק שנשאל מדוע הוא מקל בדיני יום הכיפורים הוא ענה שהוא מחמיר בפיקוח נפש.
בהארה זו נתייחס לשני מקרים בבבלי. דין מעוברת שהריחה ריח של מאכל אסור, דבר שנחשב לפיקוח נפש (יומא פב,א), ודין מי שאחזו בולמוס שגם הוא נחשב לפיקוח נפש (יומא פג,א). נצרף לנושא הבולמוס גם את הסיפור בבבלי על ר' יוחנן שסבל מבולמוס (יומא פג, ב).
דין מעוברת שהריחה
"תנו רבנן: עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר - תוחבין לה כוש ברוטב, ומניחין לה על פיה. אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה רוטב עצמה, ואם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים".
ובירושלמי (יומא ח, ד):
"בתחילה תוחבה ברוטב אם שבה נפשה הרי יפה ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור".
אם לפי התלמוד הבבלי בשלב ראשון רק מניחים את הרוטב על פיה, לפי התלמוד הירושלמי כבר בשלב ראשון נותנים לה לטעום את הרוטב.
דין מי שנכנס לבולמוס
תלמוד בבלי יומא פג, א:
"תנו רבנן: מי שאחזו בולמוס - מאכילין אותו הקל הקל, טבל ונבילה - מאכילין אותו נבילה, טבל ושביעית - שביעית. טבל ותרומה".
דין זה של הקל הקל תחילה מובא גם בירושלמי (יומא ח, ה): "תני מאכילין אותו את הכל בקל". גם לפי הירושלמי צריך באופן כללי להימנע מאיסורים חמורים יותר.
השאלה היא האם הדרכה זו היא תיאורטית או עקרונית.
לפי התלמוד הבבלי מובא סיפור על רבי יוחנן (יומא פג, ב) ממנו קשה לראות התייחסות לשאלה שהצגנו
"אמר רבי יוחנן: פעם אחת אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה, וקיימתי בעצמי +קהלת ז+ החכמה תחיה בעליה".
לעומת זאת לפי התלמוד הירושלמי (יומא ח, ה) ניתן ללמוד מהסיפור של רבי יוחנן.
"רבי יוחנן מטתיה כן (בולמוס) ואכל מה דאשכח קדמוי וקרון עלוי החכמה תחיה בעליה".
לפי התלמוד הירושלמי נכון שיש להימנע מאיסורים חמורים, אולם הדרכה זו היא תיאורטית בלבד. ברגע שאדם נכנס לבולמוס הוא חייב להכניס לפיו אוכל כמה שיותר מהר, ונושא חומרת האיסורים הוא נושא שאין להתחשב בו.
