הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סתמא דגמרא" 

יומא דף עו ע"א

אסור באכילה. הני חמשה ענויין כנגד מי? אמר רב חסדא: כנגד חמשה ענויין שבתורה +במדבר כט+ ובעשור +ויקרא כג+ ואך בעשור +ויקרא כג+ שבת שבתון +ויקרא טז+ ושבת שבתון +ויקרא טז+ והיתה לכם.
הני חמשה הוו? ואנן שיתא תנן!
שתיה בכלל אכילה היא. דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה - שנאמר +דברים יד+ ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת...

1.
תוספות מסכת יומא דף עו עמוד א:

הני חמשה ענויין כנגד מי - תימה לי דהכא קאמר סתמא דהש"ס דחמשה הויין ובסמוך פריך סתמא דהש"ס ואנן שיתא תנן

תוס' יוצא מנקודת הנחה שהשואל [ה"סתמא דגמרא"] את השאלה "הני חמשה עיוניים כנגד מי" הוא אותו חכם שמקשה "ואנן שישה תנן" וכיצד יתכן שאותו אדם יאמר את שני המשפטים.

2.
עונה תוס':

וי"ל דהא דקאמר הכא הני ה' ענויין כנגד מי לאו סתמא דהש"ס קאמר לה אלא מילתיה דרב חסדא היא הכל

עונה תוס' שאת המשפט הראשון "הני חמשה..." אמר האמורא רב חסדא שגם ענה על השאלה שמובאת במשפט הראשון . ומשמע מתוס' שהקושיה אחר כך היא של "סתמא דגמרא" - יהיה מי שיהיה - אחרי תקופת רב חסדא.

3.
ותוס' מביא שתי דוגמאות נוספות בש"ס:

וכי האי גוונא איכא בריש פרק אלו מציאות (ב"מ דף כא.) דמיבעיא ליה וכמה א"ר יצחק קב בארבע אמות ובתר הכי פריך אי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' וא"כ מאי קמיבעיא ליה מעיקרא וכמה לימא דרך נפילה ואפילו טובא אלא רבי יצחק הוא דקאמר וכמה
וכה"ג יש לפרש בפרק לא יחפור (ב"ב דף כב:) גבי וכמה [א"ר ייבא] כמלא רחב חלון.

4.
ואולי אפשר ליישב את שאלת תוס' ולומר שיש שכבות שונות בש"ס של "סתמא דגמרא" [כלומר, שקטעים שונים בגמרא נאמרו בדורות שונים למרות שלא מוזכרים שמות חכמים] ומי שאמר בתחילה "הני חמישה" [="סתמא דגמרא" מתקופה 1] לא אמר את מה שנאמר אחר כך "שיתא תנן" [="סתמא דגמרא" מתקופה 2 - יותר מאוחרת].

5.
ונראה להקשות על כל הדיון הנ"ל, שהרי יש הרבה מאד קטעים בש"ס ששני "סתמא דגמרא" אומרים דברים הפוכים" ותוס' לא מקשה עליהם!

6.
ונראה אולי שכוונת תוס' שונה לגמרי [לפחות בקושייתו על סוגייתנו]. וכוונתו היא שמדובר על ידיעה מוקדמת אודות מספר כמותי מסויים [בסוגייתנו: חמשה; שישה] וכן בדוגמא השניה של תוס' מדובר על מספרים - "וכמה?", וכן בדוגמא השלישית של תוס' גם מדובר על הביטוי בגמרא "וכמה"]. כנראה ששאלת תוס' היא, שלא הגיוני "שסתמא דגמרא" תאמר מספרים שונים במעבר מהשאלה לתשובה.

7.
ולגבי סוגייתנו נראה היה לומר, שקושיית תוס' יותר ממוקדת, הקושיה היא שה"סתמא דגמרא" שואלת "ואנן שיתא תנן" זאת לא שאלת בירור רגילה [כמו "וכמה"], ה"סתמא דגמרא" ידעה את לשון משנתנו ולכן קשה לתוס' כיצד שאלו בתחילה "הני חמשה...". אלא שאינני מבין את תשובת תוס', וכי רב חסדא לא הכיר את לשון משנתנו? לכן אין מנוס אלא לומר כדברינו לעיל על עניין המספרים!