טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

בתחילה דומה לקרני חגבים – מצחן דו-גוני

"אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן. והיינו דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר: ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד ולישבי ירושלים לחטאת ולנדה" (יומא, עז ע"ב).

פירוש: וְכי סָבַר ר' אֶלְעָזָר: מַשְׁקִין אִית לְהוּ [יש להם] טוּמְאָה מן התורה בָּעוֹלָם [בכלל]? וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא], ר' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין טוּמְאָה לַמַּשְׁקִין כָּל עִיקָּר מן התורה. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי הֵעִיד יוֹסֵף בֵּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה עַל החגב המכונה אֵיל קַמְצָא שהוא דָּכָן [טהור] ומותר באכילה, וְעַל מַשְׁקִין הנוזלים הנמצאים בבֵּית מִטְבְּחַיָּא [בבית המטבחיים] של בית המקדש שהם דָּכָן [טהורים] ולא גזרו בהם טומאה. ואם משקים אלה טהורים משמע שמן התורה אין טומאת משקים כל עיקר וטומאתם רק מדברי סופרים, והם לא גזרו טומאה במקדש! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 
שם עברי: מצחן דו-גוני          שם באנגלית: Slant-Faced Grasshopper          שם מדעי: Acrida bicolor

שם נרדף במקורות: שושיבא,איל קמצא, סלעם, רשון  


הנושא המרכזי: מהם קרני חגבים?
 

מחושי החגבים מתת משפחת המצחנים נקראים על שם צורתם בשם "קרניים". מכאן נובע שמם של חגבים אלו "איל קמצא" (ראו בהרחבה במאמר "העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן"). הערוך (ערך "סלעם") גורס כאן: "... מעיין היוצא מבית קודש הקדשים בתחילה דומה כמין קרני סלעם פירוש חגב". התאור הוא של מעין ההולך ומתרחב בהדרגה כאשר בשלב הראשון עוביו כקרני חגבים. עלינו להניח שגם במהלך שלב ראשוני זה מתרחשת התרחבות בקנה מידה קטן וההשוואה למחושי המצחן, ההולכים ומתרחבים בהדרגה מהקצה העליון אל עבר הבסיס, מדגימה היטב את התופעה. בפסחים (מח ע"ב): "משנה. שיאור ישרף, והאוכלו פטור. סידוק ישרף, והאוכלו חייב כרת. איזהו שיאור כקרני חגבים". גם כאן הדימוי לקרני חגבים קשור למבנה ההולך ומתרחב של מחושי המצחנים ולא למחושים דקים כבשאר החגבים. במבנה המחושים ותפקידם עוסקת הגמרא בשבת (עז ע"ב): "מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא נדיא ומתעוורא. דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא לשלופינהו לקרניה"(1).

תמונה 1.   מצחן דו-גוני		תמונה 2.  מצחן דו-גוני - מחושים

(1) פירוש: "מַאי טַעְמָא קַרְנָא דְּקַמְצָא רְכִיכָא [מה טעם קרן המישוש של החגב רכה]? אמר לו: מִשּׁוּם דְּדָיְירָא בְּחִילְפֵי, וְאִי קַשְׁיָא נָדְיָא וּמִתְעַוְּורָא [שהוא דר בין העשבים ואם היתה הקרן קשה, היתה נשברת ומתעוור החגב], שמשמאבד החגב את כלי המישוש הריהו מאבד את כושר התנועה. שכן אמר שמואל: הַאי מַאן דְּבָעֵי דְּלִיסְמֵיהּ לְקַמְצָא לְשַׁלוֹפִינְהוּ לְקַרְנֵיהּ [מי שרוצה לעוור את החגב, שישלוף, יחתוך את קרנו]".
 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 186-187).
 ז. עמר, הארבה במסורת ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, עמ' 109-112.

תודה לרב אבישי מגנצא על עזרתו בכתיבת מאמר זה.
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.