סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 861
"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין"
סוכה ג ע"א
בגמ' התבאר: שנחלקו במקרה שהסוכה גדולה בשיעור גדול, אבל כיון שהשולחן של הסועד נמצא בתוך הבית, יש חשש שמא ימשך אחר שולחנו, ובמקרה זה נפסקה הלכה כב"ש.
החיד"א מביא בשם האר"י ז"ל: שכיון שע"פ הקבלה לעתיד לבוא תפסק הלכה כב"ש, והסוכה היא כנגד עולם התחייה, יוצאים מדירת קבע ונמצאים בצלו של הקב"ה, לכן לגבי סוכה נפסקה הלכה כב"ש, ולא כב"ה.
המשנה לגבי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו בתוך הבית, ממשיכה להביא "מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את רבי יוחנן בן אחורנית ומצאהו שהיה יושב ראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר". כך רצו ב"ה להסתייע מן המעשה. אמרו להם ב"ש: "משם ראיה?, אף הם אמרו לו, א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימך".
תוס' מסבירים: שלמרות שב"ש אוסרים לשבת כשהשולחן בתוך הבית, אין זה אלא גזירה דרבנן, אעפ"כ אמרו לו: לא קיימת מצות סוכה מימיך, כיון שהעושה מצוה דאורייתא שלא כתיקון חכמים אינו יוצא ידי חובה אפי' מדאורייתא.
אבל לכאורה הדבר תמוה: כאשר הולכים לבקר חולה, ובאמת במשניות באחד מהגרסאות נאמר: הלכו לבקר את רבי יוחנן אחורנית שהיה חולה. צריכים לומר מילים כה חריפות אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימך? האם לא מספיק להעיר בעדינות שבאופן כזה לא יוצאים ידי חובת מצות סוכה, ומדוע צריכים להתייחס לשנים הקודמות, מדוע צריכים לחשוד ברבי יוחנן בן אחרונית שכשם שהוא יושב היום עם הסוכה בתוך הבית, כך ישן כל ימיו, ולא די בהשארה זו, אלא לומר לו בצורה פסקנית לא קיימת מצות סוכה מימך? ה"ז לכאו' התבטאות חריפה מדי לכל אדם וקל וחומר לאדם חולה.
אומרים משמו של הצדיק רבי דוד משוכטשוב נכדו של בעל ה"אבני נזר" שיישב את דברי המשנה עם סיפור מעשה שקרה לסבו בעל ה"אבני נזר" בהיותו צעיר לימים, בבית חמיו האדמו"ר המפורסם מקוצק. בהיות ה"אבני נזר" אצל חמיו. האדמו"ר מקוצק בצעירותיו חלה במחלה קשה. נכנס אביו של בעל ה"אבני נזר" אל האדמו"ר מקוצק להזכירו לברכת רפואה שלימה. תוך כדי הזכרת החולה הוסיף אביו של בעל ה"אבני נזר" לומר: בני, בלי עיין הרע סיים כבר את כל הש"ס בתוספת כל הראשונים. נענה האדמו"ר מקוצק בביטול ואמר: עדיין לא התחיל בנך ללמוד מאומה. התפלא מאוד אביו של הגאון בעל ה"אבני נזר" שהיה אף הוא גאון בזכות עצמו, והיה רבה של ביאלה, מדוע אמר לו כך האדמו"ר, כאשר פגש את ידידו החידושי הרי"ם, סיפר לו את תשובתו של האדמו"ר כשהוא מוסיף את פליאתו לפשר תשובה זו.
אמר לו האדמו"ר בעל החידושי הרי"ם: שההסבר בתשובתו של האדמו"ר מקוצק כך: תוס' בקידושין ל"ב: מביאים את דברי הירושלמי, על אמו של רבי טרפון שקיים בה מצות כיבוד אם בצורה יוצאת דופן ואעפ"כ אמרה לפני החכמים: עדיין לא הגיע רבי טרפון בני לחצי כבוד אם. מדוע אמרה כך אמו של רבי טרפון לחכמים, אין זאת אלא שכאשר אדם מסיים את תפקידו בעולם הזה מגיע זמנו למות, משא"כ מי שעדיין לא סיים את תפקידו, נותנים לו לחיות כדי להמשיך מצוות ומעשים טובים. כאשר תלמידי רבי טרפון שיבחו את רבי טרפון לפני אמו שהוא מקיים כבוד אם בצורה מופרזת חששה האם לחייו של בנה ולכן הגיבה, שעדיין לא הגיע לחצי כבוד, כך גם הרגיע החידושי הרי"ם את הרב של ביאלה, חשש האדמו"ר מקוצק ממה שאמרת לגבי בנך ואמר שעדיין לא התחיל ללמוד, כדי שיאריך ימים ושנים. מסתבר, סיים רבי דוד מסאכטשוב את הסברו הנפלא: שגם במקרה של רבי יוחנן בן אחורנית התכוונו זקני ב"ש לעודדו. כאשר מצאו את החולה רבי יוחנן בן אחורנית כשהוא יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית התכוונו לומר לו: שעליו להאריך הרבה שנים כדי לתקן ולקיים את מצות סוכה, ולכן אמרו לו: אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימך, וחייב אתה עדיין להאריך ימים ושנים כאן בעולם הזה כדי לקיים את מצוות סוכה כתקנת חז"ל לשבת דווקא עם השולחן בתוך הסוכה כדי לא לעבור על גזירת חכמים של "שמא ימשך אחר שולחנו".
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
