הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתקיף" ; "ודילמא"; "לא יזח" - נימוק או איסור 

יומא דף עב ע"א

אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה - לוקה, שנאמר +שמות כח+ לא יקרע.
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא: נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע! -
מי כתיב שלא יקרע?
(ואמר) +מסורת הש"ס: [אמר]+ רבי אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון - לוקה, שנאמר +שמות כח+ לא יזח +שמות כה+ ולא יסרו.
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא - חדקינהו ועבדינהו שפיר כדי שלא יזח ולא יסורו! -
מי כתיב שלא יזח ושלא יסרו?

1.

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ט הלכה ג:

המעיל כולו תכלת, וחוטיו כפולין שנים עשר ופיו ארוג בתחילת אריגתו, ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד,
והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע, והוא הדין לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה. +/השגת הראב"ד/ ואין לו בית יד. א"א זו מנין לו. /השגת הראב"ד/ אלא נחלק. א"א וגם זו מנין לו.+

2.
כסף משנה הלכות כלי המקדש פרק ט הלכה ג:

והקורע פי המעיל לוקה וכו'. וה"ה לכל בגדי כהונה וכו'. בפרק בא לו (יומא דף ע"ב). ומ"ש דרך השחתה. פשוט הוא ונלמד ממה שנתבאר בפרק...

3.
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ט הלכה י:

ואחר כך מכניס קצות העבותות של חושן בטבעות של מעלה בכתפות האפוד, ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות של מעלה מחשב האפוד, ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד עד טבעות החושן העליונות כדי שידבקו זה בזה ולא יזח החושן מעל האפוד, וכל המזיח חושן מעל האפוד ומפרק חיבורן דרך קלקול לוקה.

ופרשני הרמב"ם מציינים שהמקור לדינו של הרמב"ם הוא מסוגייתנו דף עב עמוד א.

4.
יוצא שהרמב"ם פסק כרב יהודה וכרבי אלעזר שאמרו את הדינים הנ"ל ולא כמו שתי הקושיות בלשון "מתקיף" שהיו על כל אחד מהדינים הנ"ל, מפני שהגמרא מיישבת את הקושיות.

5.
ויש לומר שה"מתקיף" לא מתקבל גם מפני שאחרי ה"מתקיף" מוזכר בגמרא הביטוי "ודילמא", כלומר, שה"מתקיף" לא כל כך "חזק". ואולי "עורך הגמרא" הוא זה ששתל בגמרא את הביטוי "ודילמא" כדי ללמדנו שהקושיה איננה "חזקה", ומלבד הנימוק הענייני שהגמרא ["סתמא דגמרא"] נותנת. לא ניתן לומר שרב יהודה ורבי אלעזר עצמם עונים לרב אחא בר יעקב, כי הוא חי בדור השלישי- רביעי [שני דורות אחריהם].

6.
וראה דיון רחב על פסוקים בתורה שמשמעותם היא נימוק לדין שלפניהם [בעיקר כשגם הדין וגם הנימוק מנוסחים כ"לאו"], האם גם הנימוק מהווה עבירה בפני עצמה כמו שמשמע בסוגייתנו לפי רב יהודה ולפי רבי אלעזר וכנפסק בשתי ההלכות לעיל ברמב"ם.
ראה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמדים נ-נא.

7.
וסיכום השיטות:
"וראה להלן בהערה 157, שרב סעדיה גאון לא פוסק כרמב"ם אלא שהוא פוסק כרב אחא בר יעקב בסוגייתנו, שבאמת הביטויים: "ולא יזח" "לא יקרע" אינם לאו בפני עצמם. ולפיו יוצא, שהביטוי "ודילמא" אין כוונתו לעורר ספק אלא הוא בא לשלול בוודאות את הדרשות של רב יהודה ושל רבי אלעזר ."