הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מתקנתא"; "משבשתא"; "תנא דבי שמואל"; "משמו"
יומא ע ע"א-ע"ב
משנה. אם בבגדי בוץ קורא, קדש ידיו ורגליו, פשט, ירד וטבל, עלה ונסתפג, והביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ויצא ועשה את אילו ואת איל העם, ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה, דברי רבי אליעזר,
רבי עקיבא אומר: עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין עם תמיד של בין הערבים.
...
גמרא. איבעיא להו: היכי קאמר? עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים, או דילמא הכי קאמר: עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה בהדייהו, ושעיר הנעשה בחוץ - עם תמיד של בין הערבים, ותו: פר העולה לרבי אליעזר דשייריה, אימת עביד ליה? ותו: בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא אימורי חטאת אימת עביד להו?
אמר רבא: לא משכחת לה מתקנתא אלא או לרבי אליעזר דתנא בדבי שמואל, או לרבי עקיבא כדתוספתא.
דתנא דבי שמואל, רבי אליעזר אומר: יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת, אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים.
רבי עקיבא דתוספתא מאי היא -
דתניא, רבי עקיבא אומר: פר העולה ושבעת כבשים עם תמיד של שחר היו קרבין, שנאמר +במדבר כח+ מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד. ואחר כך עבודת היום
ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, שנאמר +במדבר כט+ שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים, ואחר כך אילו ואיל העם, ואחר כך אימורי חטאת, ואחר כך תמיד של בין הערבים.
מאי טעמא דרבי אליעזר? - עביד כדכתיב. עביד ברישא דתורת כהנים, והדר עביד דחומש הפקודים.
ורבי עקיבא - כדקתני טעמא +במדבר כח+ מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד אלמא: מוספין עם תמיד של שחר עביד להו. -
ורבי אליעזר, האי מלבד חטאת הכפרים, מאי עביד ליה? - ההוא מיבעי ליה: על מה שזה מכפר זה מכפר.
רבי יהודה אומר משמו: אחד קרב עם תמיד של שחר, וששה עם תמיד של בין הערבים.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר משמו: ששה קרבין עם תמיד של שחר, ואחד עם תמיד של בין הערבים.
1.
אמר רבא: לא משכחת לה מתקנתא אלא או לרבי אליעזר דתנא בדבי שמואל, או לרבי עקיבא כדתוספתא.
רבא אומר שדברי רבי עקיבא ודברי רבי אליעזר במשנתנו אינם חד משמעיים, ויש ללמוד את דברי רבי אליעזר כפי שמובאים בבית מדרשו של שמואל. הביטוי "דתנא בדבי שמואל" - מופע יחידאי בש"ס - דומה לכאורה לביטוי "תנא דבי שמואל" שמופיע בש"ס 14 פעמים ומשמעו בפשטות שכך אמרו בבית מדרשו של שמואל,
1.1
אבל אולי יש לחדד ולומר שהכוונה היא, שבבית המדרש של שמואל [וכן כשמדובר באמוראים אחרים] היתה מסורת תנאית אחרת!
2.
לגבי רבי עקיבא [במשנתנו] אומר רבא שיש ברייתא [תוספתא] שמבהירה את שיטתו.
2.1
ויש לשאול, הרי פעמים רבות מובאים בש"ס תנאים בברייתות שקשורים [מבהירים; מרחיבים; מוסיפים] לדברי התנאים במשנה, ומה המיוחד כאן בדברי רבא [וליתר דיוק, השאלה היא מדוע הניסוח של רבא הוא מאד ייחודי]!
2.2
אלא יש לומר, שרבא מתכוון לומר שכנראה דברי רבי עקיבא ורבי אליעזר במשנתנו "חסרים" [והפרשנים דנים האם מדובר כאן ב"שבשתא" [שיבוש ותיקון גירסא במשנה].
2.3
ונראה אולי שכוונת רבא היא, שרבי אליעזר ורבי עקיבא הרחיבו והסבירו את דברי עצמם במשנה!
דתנא דבי שמואל, רבי אליעזר אומר: יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת, אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים.
רבי עקיבא דתוספתא מאי היא -
דתניא, רבי עקיבא אומר: פר העולה ושבעת כבשים עם תמיד של שחר היו קרבין, שנאמר +במדבר כח+ מלבד עלת הבקר אשר לעלת
3.
רש"י מסכת יומא דף ע עמוד א:
לא משכחת לה - לסדר עבודת היום מתקנתא במשנתינו אלא משכחת לה מתקנתא לר' אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי בכולהו, או לרבי עקיבא דתוספתא שפירש שם את דבריו יפה, בדרבי עקיבא לא גרסינן יצא ועשה.
וכפי שהסברנו משמע מרש"י - לגבי רבי אליעזר מדובר בהרחבת דינו של רבי אליעזר במשנה [=מוסיף פרטים חסרים], ולגבי רבי עקיבא מדובר בביאור דבריו במשנה [כיצד לפסק את המשפט שכתוב במשנה]:
4.
שני הדברים הנ"ל מתומצתים בכלל הבא:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרלג:
תוספתא כל מקום שנמצא נסחתה מיושבת ומדוקדקת אין לנו על המשנה פירוש מכוון אל האמת יותר ממנה ומשם נקח ראיה אל הנרצה לנו בשלימות, שו"ת הרמ"ע סי' כ"ח ועיין יומא דף ע' א' אמר רבא לא משכחת לה מתקנתא אלא וכו' או לר"ע כדתוספתא ע"ש:
5.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד הלכה א:
סדר כל המעשים שביום זה כך הוא: ...
ואחר כך נכנס להיכל ומקטיר קטורת של שחר ומטיב את הנרות, ומקטיר איברי התמיד והחביתין והנסכים ככל סדר התמיד של כל יום שביארנו, ואחר התמיד מקריב הפר ושבעת הכבשים של מוסף היום, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב, ...
מהרמב"ם משמע שפוסק כרבי עקיבא במשנתנו נגד רבי אליעזר, כמו כן הוא פוסק כמשנתנו וכרבי עקיבא בברייתא [התנא קמא בברייתא] ולא כרבי יהודה וכרבי אלעזר בן שמעון.
5.1
ויש לומר שיש שלוש דעות מה אמר רבי עקיבא: 1. התנא קמא במשנתנו ורבי עקיבא בברייתא [התנא קמא בברייתא] . 2. רבי יהודה "אומר משמו" [של רבי עקיבא] 3. רבי אלעזר בן רבי שמעון "אומר משמו" [של רבי עקיבא].
6.
הביטוי "אומר משמו" - 7 מופעים במשניות, 17 מופעים בש"ס [כולל הברייתות]. בסוגייתנו מדובר על רבי יהודה שהיה תלמידו של רבי עקיבא ויש להניח ששמע זאת ממנו ומדוע לא נאמר - כמו לגבי אמוראים - "אמר רבי יהודה אמר רבי עקיבא"? אלא שלשון כזאת לא מצינו כלל במשניות וכנראה גם לא בש"ס בכלל. ואולי כדי ללמדנו שכל תנא היה רשאי לומר את דעתו באופן עצמאי אפילו לגבי הלכות ששמע ישירות מפי רבו.
6.1
ואולי בסוגייתנו רבי יהודה ורבי אלעזר בן רבי שמעון לא שמעו ישירות מרבי עקיבא עצמו [ובוודאי כאשר מדובר ברבי אלעזר בן רבי שמעון שכנראה לא הכיר את רבי עקיבא שהיה רבו של אביו [רשב"י].
6.2
ואולי הביטוי "משמו" [להבדיל מ"משמיה"?] בא ללמדנו שהתלמיד הסיק את הדין מתוך דברי רבו אבל לא ממש ציטט אותו [ואולי תמיד עשו כך התנאים, שלא ציטטו ממש את דברי רבותיהם אלא אמרו את הדברים בלשונם שלהם - של התלמידים]
7.
בן הרמה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד הלכה א:
[א] ואחר התמיד מקריב הפר וז' הכבשים של מוסף היום וכו'. פסק כר' עקיבא בפ"ז דיומא ד"ע ר' עקיבא אומר פר העולה וז' כבשים עם תמיד של שחר היו קרבים וכו' וכן פסק ג"כ מהר"י ן' גיאת הביאו הרב עבודת ישראל בד"ץ דפסק כר' עקיבא...
...
אלא דיש לדקדק בד' מהר"ם ז"ל דנראה מדבריו דס"ל דמתני' משבשתא היא ולכאורה נראה דלא משבשתא היא אלא דלא מפו' בה הסדר יפה כמ"ש התוס' ד"ה ואח"כ וכו' אף דלדעת רש"י אינו כן ופליגי עליה כמ"ש התוס' ועיין להרב ש"י.
איברא דלע"ד אחרי נער"ק של רבותינו בעה"ת לע"ד נראה דמתני' משבשתא היא לדעת ר"א דקתני במתני' שיצא ועשה אלו ואל העם ושבעה הכבשים וכו' ואלו בתנא דב"ש קתני דהיו נעשים עם תמיד של בע"ה דמדברי התוס' ז"ל משמע דס"ל דלא הוה פליג התנא דב"ש אלא באמורי חטאת ומאי דשייר פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ אבל על ז' הכבשים דקתני במתני' בהדי אילו ואיל העם דמשמע דכלהו בטבילה ג' היה עושה אותם משמע ...
הוא דן האם דברי התנאים בברייתא מעידים שדבריהם במשנה משובשים! וקשור לדברינו בפיסקה הקודמת.
