תורת חסד על לשונה
יומא סו ע"ב
"...לא מפני שהפליגן בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו (מעולם).
שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה? אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר (שמות לה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".
תשובותיו הראשונות של רבי אליעזר הוסברו בנימוק: "מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו". ורק לאחר הסבר זה הביאה הגמרא את המעשה באשה החכמה. תשובתו לאותה מטרוניתא צריכה להיות מוסברת איפוא בנימוק אחר.
בתשובותיו הראשונות ענה רבי אליעזר לשאלות שנשאל אלא שתשובותיו היו מוסתרות ומרומזות, כך פירשו המאירי המהרש"א והשיח יצחק. גם בתשובתו לאשה החכמה רמז איפוא רבי אליעזר לתשובה. הכיצד?
כשם שדרשו את המילה בְּפָרֶךְ במסכת סוטה דף יא ע"א: "(שמות א, יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ - רבי אלעזר אמר: בְּפֶה רָךְ", כך מוסברת גם המילה: בְּפֶלֶךְ – בְּפֶה לָךְ. כלומר שפיה של האשה – פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו). אין דרך האשה להאבק לצורך ניצחון השגים וקריירה, אלא כל מעשיה ודיבורי פיה מטרתם להעניק ולתרום לזולת. וכמו שאמרו במסכת קידושין דף ב ע"ב: "אין דרכה של אשה לעשות מלחמה". וכן אמרו במסכת יבמות דף סה ע"ב: (וקידושין דף לה ע"א) "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, אמר קרא: (בראשית א') ומלאו את הארץ וכבשוה, איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש". וכן לקמן במסכת יומא דף עא ע"א פירש רש"י שנשים ענוותניות הן.
במעשה המשכן נאמר: (שמות פרק כה, ב-ג) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. מֵאִתָּם – כלומר מעצמם. הנודב תורם כביכול מגופו עצמו. תרומה שכזו שייכת איפוא במיוחד בנשים. ועל תורת חסד שכזו אמר רב חסדא במסכת נדה דף מה ע"ב: "מאי טעמיה דרבי - דכתיב (בראשית ב) ויבן ה' [אלהים] את הצלע - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש". וכן אמר אבא חלקיה במסכת תענית דף כג ע"ב: "דאיתתא שכיחא בביתא, ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה [ואנא יהיבנא] זוזא, ולא מקרבא הנייתיה". ובמסכת כתובות דף סז ע"ב: "הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא, אמרה ליה דביתהו: שקול כרעיך אותיב אכרעאי. חלש דעתיה, אמרה ליה: אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי". ובמסכת שבת דף קנו ע"ב: "אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה".
ואולם עוון מעשה העגל היה ההפך הגמור מתרומת המשכן, והנשים אכן לא השתתפו בו כמפורש במדרש במדבר רבה פרשה כא פסקה י:
"ותקרבנה בנות צלפחד, אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל".
וכן בשיר השירים רבה פרשה ד:
"אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל".
וכן הובא בספר קול אליהו על פרשת כי תשא מהגר"א בשם המדרש על הפסוק (קהלת ז, כח) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי – שלא נמצאה אשה שחטאה במעשה העגל. והטעם נתבאר, שאין דרך האשה למרוד אלא להתנדב. חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ (משלי יד, א), חוכמת האשה בבנין ולא בחורבן.
מעתה מבואר, רבי אליעזר תמה על האשה החכמה הכיצד לא תבין. הרי במעשה המשכן הנדבה לא היתה שוה בכולם, כדברי רש"י במסכת מגילה דף כט ע"ב: "היא לא היתה שוה בכולן, אלא איש כפי נדבתו, שנאמר: ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה)", ממילא פשוט לכאורה שכך הוא גם במעשה העגל – שלא היה עוון כולם שוה. וכך אמנם ממשיכה הגמרא לבאר: "איתמר, רב ולוי: חד אמר: זיבח וקיטר - בסייף, גפף ונישק - במיתה, שמח בלבבו - בהדרוקן. וחד אמר: עדים והתראה - בסייף, עדים בלא התראה - במיתה, לא עדים ולא התראה – בהדרוקן".
ועל תמיהתו זו ענה רבי אליעזר מיד: "אין חכמה לאשה אלא בפלך", כלומר בְּפֶה לָךְ – שכולו אמירה של התנדבות בלבד, וכפי שביאר רבי אליעזר מיד: "וכן הוא אומר (שמות לה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" – זו היתה תרומתן היחודית של הנשים למשכן. וכדברי הפסוק שהביא רש"י "האנשים על הנשים" – לא די שמוזכרות הנשים במפורש, אלא שהמשמעות היא שהנשים עיקר והאנשים הם רק תוספת "על הנשים". וזו היתה הסיבה שאותה אשה לא הבינה מעצמה ולא ירדה לדעת החוטאים בחטא העגל, כי רק מי ששייך ורגיל בעניין יכול להבינו. כפי שהסביר רבי יוחנן את חוסר הבנתו ומומחיותו לעומת ריש לקיש, במסכת בבא מציעא דף פד ע"א: "יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה - משעת גמר מלאכתן, ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אומר: משיצרפם בכבשן, ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים. - אמר ליה: לסטאה בלסטיותיה ידע".
