סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 860
 

"מי שאחזו בולמוס מאכילים אותו הקל הקל תחילה"

יומא פג ע"א

למרות שפקוח נפש דוחה שבת וכל האיסורים (מלבד ג' עברות שיהרג ואל יעבור ש"ד ע"ז וג"ע), אבל אם אדם חייב לאכול כדי שלא יסתכן ואין לפניו אלא מאכלות אסורים צריך הוא לברור דווקא את הדבר שאיסורו קל יותר, כך טבל ונבילה מאכילים אותו נבילה, משום שהאוכל נבילה עובר בלאו, ואילו האוכל טבל חייב מיתה בידי שמים וכדומה.

מה הדין טבל ותרומה, במקרה שיפריש תרומה ומעשרות הוא יאלץ לאכול גם את החלק של התרומה, משום שהכמות שמונחת לפניו מצומצמת והוא חייב לאכול את כולה כדי שלא יסתכן. יש מקום להסתפק: האם עדיף לאכול את כל הכמות בטבלה, או שיתקן את הטבל ע"י הפרשת תרומות ומעשרות מאיסור הטבל, ויעבור רק על אכילת תרומה.

נחלקו תנאים בדבר. שואל הגאון בעל המשנה למלך בפרשת דרכים קושי' עצומה ומפורסמת: יש לכאורה ליצור מצב בו אותו אדם שיש בו סכנה לא יעבור לא על איסור טבל ולא על איסור תרומה, הוא יפריש מן האוכל העומד לפניו תרומה, ואחר שיפריש יקח את מה שהפריש כתרומה, ויערב אותה עם החולין, שהרי מדאורייתא התרומה בטילה ברוב, וכיון שהדין שאין מבטלים איסור לכתחילה אין זה אלא איסור דרבנן, עדיף לעבור על איסור דרבנן מאשר על איסורי תורה של טבל או תרומה.

מדוע א"כ נחלקו התנאים אם עדיף לאכול הרבה איסורים של טבל או כזית אחד חמור של תרומה בשעה שניתן לעשות עיצה כה פשוטה.

המשנה למלך רוצה בעקבות קושייתו לחדש חידוש גדול, אבל האחרונים לא הסכימו עם חידושו.

האריך בעניין ה"אבני מילואים" בתשובותיו בסי' י"ח. תשובה מעניינת על קושי' זו. אומר הגאון בעל החתם סופר בתשובותיו בחלק יור"ד בסי' שי"ט, הירושלמי בתחילת פרק רביעי ממס' דמאי מחדש חידוש גדול: תרומה שהתערבה בחולין מדאורייתא בטילה ברוב ומדרבנן צריכים שיעור כנגד התרומה, כדי שהיא תתבטל. סבור הירושלמי: שדין זה נאמר דווקא כאשר התרומה התערבה בחולין אחרים, ולא באותם חולין אותם היא תקנה, אבל תרומה המתערבת בחולין, שאותם חולין תקנה התרומה לא נוצר כאן מצב של תערובת חולין בתרומה, אלא התערובת כולה חוזרת להיות טבל, וכדברי הירושלמי: "תרומה דהדרא למקומה הדרא לטבלא", הרי זה שוב מצב של טבל, וא"כ מתורצת הקושי' של המשנה למלך בצורה פשוטה, אם יקחו את הטבל ויפרישו ממנו תרומה ושוב יערבו את התרומה בטבל יחזור שוב הטבל להיות טבל ולא הועלנו כלום, ולכן נחלקו התנאים האם עדיף לאכול את הטבל בטבלו או להפריש ממנו תרומות ומעשרות. והחתם סופר מציין שכך גם מתרץ הגאון היעב"ץ, אבל לכאורה דבריהם תמוהים, עדיין העיצה של המשנה למלך במקומה עומדת, ניתן לחלק את האוכל העומד לפני האכילה לשני חלקים, כשמכל אחד יפרישו תרומות ומעשרות, שיתקנו רק את החלק הזה, אח"כ יערבבו את התרומה שהפריש מחלק אחד בחלק השני, וכך גם את התרומה שהפרישו מהחלק השני יערבו בחלק האחר, ושוב לא תהיה בעיה של טבל ולא של תרומה, ודברי הגאונים לכאורה צריכים עיון.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)