מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם רבים מדכרי אהדדי
יומא יא ע"א
דתניא מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע ושל רבים פעמיים ביובל, ופירש"י וז"ל, פעמיים ביובל, כל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטרח יהיה כל אחד אומר יעשו חביריי, עכ"ל. וכ"כ במאירי הכא בד"ה מזוזת היחיד וכו' ע"ש, וכ"כ הש"ך ביור"ד (סי' רצא' ס"א) ע"ש.
אולם צ"ע דהנה יעוי' ברפ"ק דעירובין (ג.) דאמר רבא מפרזקיא סוכה דליחיד היא לא מידכר, מבוי דלרבים מדכרי אהדדי וכו' יעו"ש. וא"כ מבואר איפכא מדברי רש"י הנ"ל ודעימיה דכשמוטל על "רבים" כל א' מטיל וסומך על חבירו שיעשהו, וצ"ע.
וכן יעוי' בספכ"ב דשבת (קמז.) במשנה שכ' הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפי' בעשר אלונטיות לא יביאם בידו אבל עשרה בנ"א מסתפגין באלונטית אחת פנים ידיהם ורגליהם ומביאין אותן בידן, ובגמ' בע"ב כ' דרישא רבותא קמ"ל דאפי' הני דלא נפישי בהו מיא כיון דחד הוא אתי לידי סחיטה, וסיפא רבותא קמ"ל דאפי' הני דנפישי בהו מיא כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי יעו"ש. והוא כדס"ל לת"ק הכא דרבים "מדכרי אהדדי". וכן יעוי' כה"ג בפ"ק דשבת (יב:) דלא יקרא אדם לאור הנר בשבת דחיישי' שמא יבוא להטות אבל תרי בנ"א ביחד שפיר דמי והיינו דוקא כשקורים בענין אחד, ופירש"י דמתוך שמכיר במעשה חבירו אם יבוא להטות יזכירנו חבירו יעו"ש, וברש"י.
וביותר יש ליישב, דדוקא למנוע מחבירו שלא יעבור על דבר איסור הוא "דמדכרי אהדדי" והיינו שמונעים ומזהירים לחבריהם שלא יעשה מעשה איסור אך "הרבים" עצמם אינם עושים "מעשה" כ"א ה"ה במצב דשב ואל תעשה ורק בכה"ג לא איכפ"ל לרבים "למנוע" לחבירו מדבר איסור, דהא הם עצמם אינם "עושים" ואינם "טורחים" כלום עבור זה, ובכה"ג שפיר "מדכרי אהדדי", וכטבעם של בנ"א להוכיח לחבריהם על שעושים שלא כהוגן וכו', אך לא כן היכא דבעינן לעשות "מעשה" דבכה"ג מתלבשים הרבים כולם במידת "העצלות" ואומרים לעצמם דחבירי יעשהו "וסמכי אהדדי", וא"כ זהו דס"ל לר"א בר מתנה הכא בלישנא בתרא דלא מדכרי וכו' דהא איירי כשנפל הקורה מע"ג המבוי דבעינן לתקנו וא"כ בזה "משתמט" כאו"א מלהיות "קום ועשה", ומשא"כ בפכ"ב דשבת גבי "סחיטה", וכן בפ"ק שם גבי שמא יטה, וכן גבי "בור הרבים" דאינו אלא בשוא"ת דבזה אכן אמרי' לכו"ע דמהכרי אהדדי שאסור לעשותו בש"ק. וא"כ הכל אתי שפיר בס"ד.
