מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

מאי דהוה הוה

יומא ה ע"ב

כיצד הלבישן מאי דהוה הוה וכו', אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי וכו'. ומבואר דדוקא כשהוי נפק"מ "להסבר בפסוק" הוא דדנו ונחלקו חז"ל "מאי דהוה" אך בעלמא כשאינו נפק"מ "לדינא" לא טרחו חז"ל לבאר מה שהיה בעבר.

וכן יעוי' בפ"ק דחולין (יז.) דבעי ר' ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו וכו', ופירש"י דדרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר, עכ"ל ע"ש. אולם יעו"ש ברא"ש (באות כג') שכ' וז"ל, בעי ר' ירמיה וכו', ופירש"י דרוש וקבל שכר הוא וכו', ולא נהירא לי, דדוקא למיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר, אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן, והכי אמרי' בפ"ק דיומא (ה:) כיצד הלבישן וכו', כיצד הלבישן [בתמיה] מאי דהוה הוה, אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא, לע"ל לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהן, אלא כיצד מלבישן למיסבר קראי בצוואה כתיב וכו'. ונר' לי דנפק"מ בבעיא זו דר' ירמיה לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכו', עכ"ל הרא"ש יעו"ש. וכן יעוי' בספר "באר שבע" ברפ"א דתמיד (כו:) בד"ה איבעיא להו עליות ממש וכו', דתמה שם מאי קמיבעיא ליה דמאי נפק"מ מאי דהוה הוה, וליכא למימר ד"דרוש וקבל שכר", שהרי בפ"ק דיומא שם מוכח דדוקא "למיסבר קראי" דנים בזה אבל לקבוע בעיא בגמ' בדבר שאין בו צורך לא אשכחן וכו'. ואע"ג דבפ"ק דחולין (יז.) מצינו דבעי ר' ירמיה אברי בשר נחירה וכו' ופירש"י דדרוש וקבל שכר, כבר כ' עליו הרא"ש דלא נהירא, דדוקא למיסבר קראי דדרשי' כן וכו' וכמוכח בפ"ק דיומא (ה:) וכו', וצ"ע, עכ"ד הבא"ש יעו"ש.

והנה יעוי' בשבת (צו:) דאר"י אמר שמואל מקושש מעביר ד"א ברה"ר הוה וכו', למאי נפק"מ לכדרב דאמר רב מצאתי וכו' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב מיתה על אחת מהם, וא"כ קמ"ל ר' יהודה דהמעביר חייב מיתה וכו' יעו"ש. אולם יל"ע לפי"ד הרא"ש והבאר שבע מהו דדנה הגמ' באיזה מלאכה ליכא מיתת ב"ד, הא אינו נפק"מ "לדינא" ואף אינו ענין "למיסבר קראי". ושמא הוי נפק"מ לפרש לדכ' בר"פ ויקהל (לה', ב') ששת ימים תעשה מלאכה וגו' כל העושה בו מלאכה יומת, וזהו דדנה הגמ' באיזה מלאכה ליכא "מיתה", דצריך לידע ולהבין לכוונת התורה כל וגו' "יומת" באיזה מלאכות נאמר ובאיזה מלאכות לא נאמר, ועדיין יל"ע.

ומאידך יל"ע בדברי התוס' לקמן (יג.) ובסנהדרין רפ"ז (נא:) דרק ר' יוסף פריך אטו כותבים "הילכתא למשיחא" אולם הש"ס אינו חושש בדכ' נפק"מ להלכה לע"ל, דהא בגמ' הכא פריך הש"ס סתמא "מאי דהוה הוה" וכו' והיינו דאטו כותבים נפק"מ לדינא לע"ל, ורק אי קאתי "למיסבר קראי" לק"מ. וא"כ מבואר דאף הש"ס מקשה כן ולא רק ר' יוסף, וא"כ צ"ע בתוס'.