מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם ר' יוחנן היה תנא או אמורא
יומא ג ע"ב
כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא וכו' והא א"ר מניומי בר חלקיה אר"מ בר אידי א"ר יוחנן כאשר עשה וגו', ההוא דרביה דכי אתא רבין א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל לעשות וכו'.
ויעוי' בתוס' שהקשה וא"ת ור' יוחנן היכי פליג על ר' ישמעאל שהוא תנא, וי"ל משום דאשכח ברייתא לקמן (ד.) דתניא כוותיה וכו' ע"ש. וא"כ מבואר דבלי הברייתא דתניא "כוותיה" אכן א"א לר' יוחנן לחלוק על תנאים. וכן יעוי' בתוס' בפ"ק דכתובות (ח.) ד"ה רב תנא הוא ופליג שכ' וז"ל, ומדלא קאמר "ר' יוחנן תנא ופליג" יש להוכיח דר' יוחנן "אמורא" היה, דאי הוה "תנא" הוי משני כדמשני לרב וכו', עכ"ל יעו"ש. וא"כ מבואר כנ"ל דנחשב אמורא ולא פליג על תנאים.
אולם יעוי' בגמ' לקמן פ"ד (מג:) שכ' דתני תנא קמיה דר' יוחנן כל השחיטות כשרות בזר חוץ משל פרה, א"ל ר' יוחנן פוק תני לברא לא מצינו שחיטה בזר פסולה, ור' יוחנן לא מבעיא לתנא דלא ציית אלא אפי' לרביה לא ציית דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שחיטת פרה בזר פסולה ואני אומר כשירה, וכו' יעו"ש. וא"כ מבואר להדיא דפליג ר"י על תנאים בנוסף שהיה אף רבו וע"כ שהיה בידו מדנחשב ג"כ "תנא", וא"כ יל"ע בתוס'. ואין לומר דזה גופא מש"כ בגמ' "דלא מיבעיא לר' יוחנן דלא ציית לתנא" דלא הו"ל לחלוק על התנא" דא"כ מהו שכ' "דאפי' לרביה לא ציית" דביותר על "רבו" לא הו"ל לחלוק, הא פשוט וברור דמותר לתלמיד לחלוק על רבו ובפרט כשאינו נוגע "להלכה למעשה" כלל וכדמצינו בכולא הש"ס דנחלק ר' עקיבא עם רבו המובהק ר' אליעזר הגדול, וכן מצינו דנחלק אביי עם דודו ורבו המובהק רבה, וכן דנחלק ר' יהודה הנשיא ה"ה "רבינו הקדוש" עם אביו ורבו רשב"ג, ועוד כה"ג רבות בש"ס דנחלקו הבן והתלמיד עם אביו ורבו המובהק וא"כ מהו שכ' "דאפי' לרביה לא ציית" ולא הו"ל לחלוק עליו.
וע"כ צ"ל דאכן אינו "קושיא" או "טענה" ח"ו על ר' יוחנן איך פליג על רבו ר"ש בן יהוצדק אלא קאתי להדגיש רוב תוקפו וגבורתו דאפי' על התנא יכול לחלוק וביותר על רבו דע"כ דכוחו בתורה גדול מאוד, ולא דהוי כעין "השגה" על ר"י, דברור דמותר לעשות כן, ודו"ק. אולם מאידך מדוייק דלא היה ר"י רגיל לחלוק על "תנאים" ורק התם חלק עליו. וא"כ צ"ל דזהו מש"כ תוס' הכא דהא דפליג ר"י על ר' ישמעאל מדמצא "ברייתא" כוותיה, דבלי זה אין דרכו לחלוק על "תנאים" אך פ' דמ"מ היה בכוחו לחלוק וכפי שעשה בכמה דוכתי וכבגמ' הכא. וכן מש"כ תוס' בכתובות דמדלא קאמר דר"י "תנא" דע"כ דהיה "אמורא", היינו דלא היה רגיל ושכיח לחלוק על תנאים מדאכן היה רק "אמורא" ומ"מ פעמים יכל לחלוק עליהם מעוצם כוחו וגבורתו בתורה.
