מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
במעלת השומעים חרפתן ואינן משיבין
יומא כג ע"א
והתניא הנעלבין ואינן עולבין שומעים חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עה"כ אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
ויל"ע מ"ט דימוהו "ליציאת השמש בגבורתו" ומהו יסוד הדימיון. ויל"פ עפי"ד הגמ' בפ"ק דתענית (ח.) דאמר ריב"ל כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם שנא' בהם עולם ונושע ע"ש, וכן יעוי' בפ"ד דנדרים (לט דדרש רבא ואמרי לה א"ר יצחק מאי דכ' שמש ירח עמד זבולה וגו' מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש"ע וכו', ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים שנא' לאור חיציך יהלכו וגו', ופירש"י דמאותו יום ואילך אינן יוצאין מפני שמשתחוים להם עכו"ם עד שמורים בהם חיצים וחניתות, עכ"ל יעו"ש. וא"כ עפי"ז יל"פ דזהו דדימו הבנ"א ששמחים ביסוריהן ליציאת השמש, לרמז דכמו שהשמש יוצאה לעולם ע"י "חיצים וחניתות" ועי"ז מביאה "ישועה" גדולה לעולם ע"י אורה, דה"נ השמחים ביסורים דאע"פ דהוי מתוך "צער" ודוחק מ"מ סוף דבר דעי"ז מביאה "ישועה" לעולם כנדרש בפ"ק דתענית מדכ' עולם ונושע, והבן בס"ד.
ויעוי' במאירי הכא שבי' לדמיון דהשומעין חרפתן וכו' וז"ל, ואוהביו וגו', כלומר שלא נתמעט אורו לקיטרוג הלבנה כמו שהתבאר במס' חולין (ס וכו', עכ"ל ע"ש. והיינו דה"נ השומעים חרפתן ואין משיבין דנר' דמפסידים ומתמעט "כבודם וכוחם" בשתיקתם, ולזה כ' דדומים לשמש שקיטרג עליה הלבנה דא"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד וא"כ צריך "למעט לשמש" ואעפ"כ לא ניזוקה השמש עי"ז ואדרבה עי"ז נתעלה בדרגה שמועילה ומוטיבה לכל ברואי עולם הרבה יותר מהלבנה "שקיטרגה", דה"נ השומעים חרפתם ושותקים ה"ה רק "מתעלים" על מחרפיהם ומרוויחים מזה ביותר, ודו"ק.
וע"ע בפ"ו דחולין (פט.) דא"ר אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו [סוגר את פיו, רש"י] בשעת מריבה שנא' תולה ארץ על בלימה יעו"ש. וא"כ מבואר כמה גדולה מעלתו "דהשולט" על עצמו בשעת מריבה, וע"כ דה"ה להשומע חרפתו ואינו משיב דג"כ נחשב "שעת מריבה" וע"כ דשכרו רב מאוד בעוה"ז ובעוה"ב.
