מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בחומרת אונאת דברים
יומא פז ע"א
אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר בני אם וגו' ע"ש. וכ"ה ברא"ש וברי"ף וברמב"ם בפ"ב דתשובה ה"ט שכ' אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייס וכו' יעו"ש.
אולם צ"ע בדכ' דאפי' בדברים, הא אדרבה בדברים חמור טפי, וכדאיתא בב"מ (נח:) א"ר יוחנן משום רשב"י גדול אונאת דברים מאונאת ממון וכו' ע"ש. וכ"ה ברמב"ם בספי"ד דמכירה ע"ש. ומקרא מלא דבר הכתוב במשלי (יח, ח) 'דברי נירגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי בטן' ויעו"ש ב"מצודת דוד" שבי' בזה"ל, דברי "מתלונן" המה קשים כמכות המשברות, ועוד, הם יורדים "חדרי בטן", אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא"כ מכות בחדרי בטן, וכן קשה לרפאות דברי המתלונן, עכ"ל המצו"ד. וכן יעו"ש בבי' הגר"א שכ' וז"ל, דברי נרגן כמתלהמים, כי דברי המחרחר ריב, והם דברים קשים וחדים שדוקרים כחרבות, הם "כמתלהמים", כמכות לגוף. והם ירדו חדרי בטן, כי הדיבור הרע קשה לאדם יותר מהכאה, כי ההכאה אינה אלא בגוף וזהו יורד גם לנפש. ועוד, שהכאה יתרפא אבל דיבור לא יתרפא, וזהו 'והם' וגו' שהם קשים יותר ממתלהמים, כי דבורם יורד לחדרי בטן שהוא לנפש, ואמרו "חדרי בטן" כי דבר הבא לחדרי בטן אין לשכוח מהר ואינו מתרפא וכו', עכ"ל אדמו"ר הגר"א זי"ע יעו"ש. והוא כש"נ. וכן מצינו עד"ז בפ"ק דב"ב (ט:) דגדולה פיוס בדברים מפיוס ונתינת ממון, דכ' א"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות דכ' הלא וגו' יעו"ש. ועד"ז אי' בכתובות (קיא:) דא"ר יוחנן טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנא' ולבן שנים מחלב וכו' ע"ש. וכה"ג בפ"ק דקידושין (לא.) דתני אבימי בריה דר"א יש מאכיל לאביו וכו' ויש מטחינו ברחיים ומביאו לחיי העוה"ב, ופירש"י שמכבדו בדברו דברים טובים וכו' יעו"ש. וכן בפ"ק דברכות (ו:) דא"ר ששת אגרא דבי הלולי מילי, ופירש"י לשמח החתן בדברים, ע"ש. וכן עד"ז באדר"נ (ספי"ג) והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, כיצד מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום, אבל המקבל וכו' יעו"ש. וכ"ה ברע"ב באבות (פ"א פט"ו) יעו"ש.
וא"כ איפכא הו"ל לכ' כל המקניט את חבירו אפי' בממונו וכו', דלא רק שצריך לפייסו כשפגע בו בדברים דהוי חמור ביותר, אלא אף ה"ה כשפגע בממונו, ולא איפכא, וצ"ע.
