הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יהודה ורבי נחמיה

יומא ס ע"א-ע"ב

משנה. כל מעשה יום הכפורים האמור - על הסדר. אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם
...
גמרא. תנו רבנן: כל מעשה יום הכפורים האמור - על הסדר. אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום.
אמר רבי יהודה: אימתי - בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ, אם הקדים מעשה לחבירו - מה שעשה עשוי.
רבי נחמיה אומר: במה דברים אמורים - בדברים הנעשים בבגדי לבן, בין מבפנים בין מבחוץ, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ - מה שעשה עשוי.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו +ויקרא טז+ והיתה זאת לכם לחקת עולם אחת בשנה,

1.
רבי יהודה ורבי נחמיה נחלקו בברייתא על דברי תנא קמא בברייתא. ודברי ה"תנא קמא" בברייתא זהים לדברי הרישא של משנתנו. ואולי יש לומר אפשרות, שהתנא קמא בברייתא זהו ציטוט משנתנו, ויוצא אפוא, שרבי יהודה ורבי נחמיה קשורים באופן ישיר להסבר משנתנו.

2.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה א:

כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן על הסדר שביארנו, ואם הקדים בהן מעשה לחבירו לא עשה כלום.

3.
כסף משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה א:

[א] כל עבודות שעובד בבגדי לבן וכו'. בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס' ע"א) ופסק כרבי יהודה לגבי ר' נחמיה
אי משום דהוא מאריה דגמ' טפי
ואי משום דר' יוסי [צריך להיות רבי יהודה] אמר אימתי משמע דלפרש דברי ת"ק אתא:

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי יהודה, ומביא שני נימוקים לכך:

3.1
רבי יהודה נחשב "מאריה דגמרא" יותר מרבי נחמיה, כלומר, רבי יהודה נחשב כ"גדול" יותר מרבי נחמיה ולכן הלכה כמותו [שניהם היו תלמידי רבי עקיבא].

3.2
רבי יהודה מסביר את דברי התנא קמא [בברייתא]. כנראה הוא מתכוון לומר, שיוצא, שהמחלוקת בברייתא היא בין "תנא קמא" לרבי נחמיה, והכלל הוא שהלכה כ"תנא קמא" נגד דעת תנא יחיד שחולק [זהו כלל שנאמר לגבי משניות, וכנראה כאן מוכח שחל אף לגבי "תנא קמא" בברייתא].
לגבי הביטוי "אימתי" שנאמר על ידי רבי יהודה - ומובא כאן בנימוקו של ה"כסף משנה" - מוסכם בש"ס שבא לפרש את דברי "חכמים" ["תנא קמא"]:

3.2.1
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כה עמוד א:

והא אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה - אינו אלא לפרש דברי חכמים.
רבי יוחנן אמר: אימתי - לפרש, ובמה - לחלוק. ודכולי עלמא, אימתי לפרש הוא!

4.
כתר המלך הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה א:

[א] כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן על הסדר וכו'. וכתב הכ"מ ופוסק כר' יהודה לגבי ר' נחמיה או משום ר"י דהוא מאריה דגמ' טפי מר"נ ואי משום דר' (יוסי) [יהודה] אמר אימתי משמע דלפרש דברי ת"ק קאתי עכ"ל.
והנה כמו"ח ז"ל העיר ע"ז דהא הפלוגתא דר' יהודה ור' נחמיה הוא רק בברייתא ובברייתא אומר ר' יהודה אימתי
אבל בסתם משנה לעיל שם אומר סתם כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר אם הקדים אחד לחבירו לא עשה ולא כלום משמע כדברי ר' נחמיה והכא לא אמר ר"י לפרש

הוא חולק על נימוקו השני של ה"כסף משנה", וטוען שמשנתנו מוגדרת כ"סתם משנה", ומשמע ממנה דווקא כרבי נחמיה בברייתא, ורבי יהודה לא מפרש את המשנה [ראה למעלה מה שהסברנו, שאולי ה"כסף משנה" סובר שהברייתא למעשה מפרשת וממשיכה את משנתנו, ולכן דברי רבי יהודה - כשאומר "אימתי" - מוסבים על משנתנו].

5.
בכל אופן הוא מסכים לפסק הרמב"ם כרבי יהודה, ומנמק נימוק נוסף:

אך יש לומר עוד תירוץ אחר דמשמע דסתם דגמ' התם ס"ל כר"י דאמר על דברי ר' חנינא קטורת שחפנה לימא דלא כר"י אפי' תימא כר"י משמע דסתמא דגמ' רוצה לאוקמי את דברי ר"ח אליבא דהלכתא ודוק.

הנימוק הוא, שבהמשך הסוגיה הגמרא אומרת: "כמאן - דלא כרבי יהודה", ומשמע מכך שהגמרא פוסקת כרבי יהודה!

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ס עמוד ב:

אמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר - לא עשה ולא כלום. כמאן - דלא כרבי יהודה. דאי רבי יהודה - האמר כי כתיבא חקה - בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא! - אפילו תימא רבי יהודה: צורך פנים כפנים דמי.

6.
הר המוריה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה א:

ודע כי בירושלמי נזכר דברי ר' נחמיה בשם חכמים יעו"ש

לפיו צריך לפסוק דווקא כרבי נחמיה בסוגייתנו כי הוא מבטא למעשה את דעת חכמים - לפי הירושלמי.

7.
גם הפרשן הבא מסביר שיש לפסוק כרבי נחמיה ולא כרבי יהודה:
ישועות מלכו הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה א:

לכן נראה לפענ"ד שלא כדברי רבותינו הכ"מ והלח"מ שהבינו בדעת רבינו דהלכה כר' יהודה אלא דס"ל לרבינו דהלכה כר' נחמיה והיינו טעמא כיון דאסיקנא ביומא דף ס"א דהא דקתני אם הקדים דם שעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואוקימנא בש"ס דאיירי במתנות שבהיכל א"כ על כרחך כר"נ דאפי' עבודת שבהיכל סדרן מעכב

הוא מוכיח מהגמרא בדף הבא שהיא סוברת כרבי נחמיה.

וכיון דסתמא במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין.

כנראה שהוא סובר שמשנתנו הסתמית סוברת כרבי נחמיה, ולכן הלכה כסתם משנה,
ובהמשך הוא מיישב כיצד להסביר את הסוגיה לפי ההכרעה כרבי נחמיה [ולא כרבי יהודה].