טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

האי חיור והאי סומק – צבע דם

"והשתא דאמרינן לרבי יהודה אין ברירה, הא כתיבה אית ליה. יום הכפורים נמי, נעביד תרי, ונכתוב עלייהו! משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה. דאי לא תימא הכי, בלא כתיבה נמי; האי נפיש, והאי זוטר. וכי תימא לא מקביל ליה כוליה והאמר רב יהודה: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד המזבח. וכי תימא: דילמא משתפיך מיניה האי חיור והאי סומק. אלא, משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה. הכא נמי: משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה" (יומא, נו ע"ב).

פירוש: וְהָשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן [עכשיו שאמרנו] והוכחנו כי לְר' יְהוּדָה אֵין בְּרֵירָה, הָא [הרי] כְּתִיבָה והסתמכות על הדברים הכתובים אִית לֵיהּ [יש לו] כמו שהוכחנו מענין השופרות, אם כן יוֹם הַכִּפּוּרִים נַמִי [גם כן] נַעֲבֵיד תְּרֵי [נעשה שני כנים] וְנִכְתּוֹב עֲלַיְיהוּ [עליהם] איזהו לדם הפר ואיזהו לדם השעיר! ומשיבים: מִשּׁוּם חוּלְשָׁא [חולשתו] של הכהֵן הגָּדוֹל שצם וכל עבודת היום עליו לָאו אַדַּעְתֵּיהּ [אין דעתו לכך] והוא עשוי להתבלבל. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי [שאם לא תאמר כך] שאנו חוששים כאן מפני חולשתו של הכהן הגדול, הלא בְּלֹא כְּתִיבָה נַמִי [גם כן] אין מקום לטעות, שכן הַאי [מזרק זה] שמקבל בו דם הפר הוא נָפֵישׁ [גדול] וְהַאי [וזה] של השעיר זוּטָר [קטן]. וְכִי תֵּימָא לָא מְקַבֵּיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ [ואם תאמר שמא אינו מקבל את דם הפר כולו] אלא רק מקצתו, ונמצא ששני המזרקים שווים בגודלם. אולם, וְהָאָמַר [והרי אמר] רַב יְהוּדָה: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כָּל דָּמוֹ שֶׁל הפַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעלָה" (ויקרא ד, ז). וְכִי תֵּימָא [ואם תאמר]: דִּילְמָא מִשְׁתַּפֵּיךְ מִינֵּיהּ [שמא ישפך ממנו] ועל ידי כך משתווה כמות הדם במזרקים, אולם גם אז אין לטעות הַאי חִיוֵּר [זה דם השעיר, לבן, בהיר] ביחס לדם הפר, וְהַאי סוּמָּק [וזה דם הפר אדום וכהה ממנו]. אֶלָּא, על כרחך אתה צריך לומר כי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא [חולשתו] של הכהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ [אין דעתו לכך]. הָכָא נַמִי [כאן גם כן] גם אם יכתוב, לא יועיל הדבר, שמשום חולשתו של כהן גדול לָאו אַדַּעְתֵּיהּ [אין דעתו לכך] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

הנושא המרכזי: מבנה כדוריות הדם האדומות בבקר ועיזים


על צבעו האדום של דם הפר למדנו גם בגמרא המפרשת את ההבדלים בנוהל עבודות יום הכיפורים בהשוואה לימים אחרים. במשנה (יומא, מג ע"ב) למדנו: "... בכל יום היתה זהבה ירוק והיום אדום, דברי רבי מנחם וכו' ... בכל יום היה זהבה ירוק. אמר רב חסדא: שבעה זהבים הן: זהב, וזהב טוב, וזהב אופיר, וזהב מופז, וזהב שחוט, וזהב סגור, וזהב פרוים ... זהב פרוים - שדומה לדם הפרים ... תניא נמי הכי: בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, והיינו זהב פרוים שדומה לדם הפרים". העובדה שצבע דם פר אדום ידועה לכול אך השאלה העומדת לפנינו היא מדוע צבע הדם של השעיר חיוור?

דברי חז"ל אינם זקוקים לאישורנו אך טוב לדעת שאכן גם בנקודה זו לא "השתנו הטבעים" וגם בימינו צבע דם הבקר כהה יותר. על הבדל זה העיד בפני שוחט ותיק ומנוסה הרב ניסים מזרחי. נקדים ונאמר שמקור הצבע האדום של דם היונקים הוא בחלבון המוגלובין הנמצא בכדוריות הדם האדומות (Erythrocyte). תפקיד ההמוגלובין הוא לשאת את החמצן מהריאות אל תאי הגוף. שינויים קלים בצבע הדם עשויים לנבוע מרמת הרוויה בחמצן. צבע הדם משתנה במידה מעטה בהשוואה בין הדם העורקי והורידי בגלל הריכוז המשתנה של החמצן. בעורקים הדם עשיר יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום יותר ואילו בורידים הדם עני יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה בהיר יותר. ברפואה ניתן להשתמש במדידת הבדלי צבע אלו כדי לגלות את כמות החמצן בדם. מאחר וקבלת הדם לאחר שחיטת הקרבנות היא מצוואר הבהמה הרי שבכל הבהמות מדובר בעיקר בדם עורקי ולכן אין אפשרות להסביר את הבדל הגוון בין דם השעיר ודם הפר בעזרת משתנה זה.

עיון בספרות העוסקת בהרכב הדם ביונקים מבוייתים שונים מגלה הבדלים רבים במשתנים שונים למשל ביחס בין מרכיבי הדם. בנוסף, קיימים הבדלים בגודל, מספר וצורת כדוריות הדם האדומות. ייתכן ויש בהבדלים אלו כדי להסביר את הבדלי הגוון המתוארים בגמרא. הקוטר הממוצע של כדוריות הדם בפרה הוא 6.0 מיקרונים (הכדוריות הגדולות ביותר הן של כלבים וקוטרן הממוצע 7.0 מיקרונים), בדרך כלל גודלן איננו אחיד וצורתן כעין קערה מחורצת. כדוריות הדם של העיזים הן הקטנות ביותר מבין היונקים המבוייתים וקוטרן הממוצע 4.1 מיקרונים. הן חסרות מבנה קבוע וצורתן עשוייה להיות כדורית, דמוית כישור או מוט. תמונה זו מסתבכת משום שקיים מתאם שלילי בין גודל כדוריות הדם ומספרן, ולכן כאשר הכדוריות קטנות מספרן רב יותר (מספר כדוריות הדם האדומות בפרה הוא 5-10 מיליון במיקרו ליטר ואילו בעז 8-12). למרות זאת ניתן למצוא שבאופן כללי ריכוז ההמוגלובין המעניק לדם את צבעו האדום גדול בפרות מאשר בעיזים. טווח ממוצעי הריכוזים בפרות הוא 10.9 – 13.2 גרם ל – 100 מ"ל ואילו בעיזים 8 – 12.

הבדל נוסף העשוי להסביר את הבדלי הגוון הוא היחס בין מספר כדוריות הדם האדומות לבין הגרנולוציטים הכוללים שלושה סוגים של תאי דם לבנים: נויטרופילים, באזופילים ואאוזינופילים. הגרנולוציטים מהווים את חלק הארי של תאי הדם הלבנים ויתכן שבגלל כמותם הגדולה יותר באופן יחסי בעיזים דמם בהיר יותר. 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.