הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."; "משנה וברייתא"
יומא נג ע"ב
גמרא. משנגנז לא קתני, אלא משניטל. תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר +דברי הימים ב' לו+ ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. רבי שמעון בן יוחאי אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר +ישעיהו לו+ לא יותר דבר אמר ה' - אלו עשרת הדברות שבו.
רבי יהודה (בן לקיש) אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר +מלכים א' ח+ ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה.
ופליגא דעולא, דאמר עולא: שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי: וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה - הא דאמרן +דברי הימים ב' לו+ ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', שניה מאי היא? דכתיב - +איכה א+ ויצא מבת ציון
1.
ראה מה שכתבנו במסכת שקלים דף טו - סוגיה מקבילה:
בגמרא:
מתני' שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחוויות היו במקדש
של בית ר"ג ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז מעשה בכהן א' שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז:
גמ' ... תני בשם ר"א הארון גלה עמהן לבבל מ"ט [מלכים ב כ יז] לא יוותר דבר אמר ה' אין דבר אלא שהדיברות לתוכו וכן הוא אומר [דברי הימים ב לו י] ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' איזהו כלי חמדת בית ה' זה הארון
(תני ר"י בר אילעי) רבי שמעון בן לקיש אומר במקומו היה הארון נגנז הדא הוא דכתיב [מלכים א ח ח] ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים אל הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה כתיב ויראו ואת אמרת ולא יראו אלא נראין ולא נראין בולטין ויוצאין כשני דדי האשה
ורבנן אמרין בלישכת דיר העצים היה הארון גנוז מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים וראה את הריצפה שהיא משתנה מחברותיה בא ואמר לחבירו בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז: תני (משום) רבי הושעיא הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו
2.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת שקלים פרק ו משנה א:
ששם הארון נגנז - שיאשיהו המלך צוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים (ב' ל"ה) ביאשיהו, ויאמר ללוים המבינים [וגו'] תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה וכו', ועמו נגנז מטה אהרן, וצנצנת המן, וצלוחית של שמן המשחה
3.
תוספות יום טוב מסכת שקלים פרק ו משנה א:
[ששם הארון נגנז - ויראה לי דאינך שלא השתחוו היתירה משום דסבירא להו דארון גלה לבבל. וכדדייקינן בגמרא דיומא פה ממשנה ב' דהתם]:
4.
לכאורה יש בסוגייתנו שלש דעות:
4.1
הארון גלה לבבל - חכמים בברייתא בגמרא.
4.2
הארון נגנז במקומו - ברייתא נוספת בשם "בן לקיש"
4.3
הארון נגנז בלשכת דיר העצים - "רבנן" בברייתא בגמרא - וכך משמע במשנתנו וכדעת המסורת שהיתה בידי "בית רבן גמליאל" ובידי רבי חנניה סגן הכהנים [שעליו אומרים שהיה נאמן במסירת עדויות מבית המקדש.]
5.
בסוגייתנו - במסכת יומא - משמע שלעולא היתה מסורת שרשב"י סובר שארון נגנז במקומו. והגמרא מציינת שהברייתא חולקת על המסורת של עולא בדברי רשב"י.
6.
מה שברור הוא, שמפשט הגמרא משמע, שהיא מסכימה שהלכה כרשב"י, אלא שיש מחלוקת מה אמר רשב"י.
7.
יש כאן משהו חריג בכך שהגמרא מציינת שהברייתא הראשונה חולקת על המסורת של עולא. מניסוח הגמרא לא משמע שלעולא היתה ממש ברייתא בידו, אלא מדובר בעובדה היסטורית שעולא הכיר אותה.
8.
ראוי לציין את שיטת הרב קאפח, שהרמב"ם מכריע תמיד כאותה דעה בגמרא שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא", ולכן כאן הרמב"ם צריך לפסוק כרשב"י שמובא על ידי עולא. וכך באמת קובע הרב קאפח ["כתבים", ב, עמוד 570].
8.1
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ד הלכה א:
אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י"י אלהיכם וגו', ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני, ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים, ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים. +/השגת הראב"ד/ לא היו משיבין. א"א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים.+
משמע מהרמב"ם שפסק כדעה 4.2 לעיל, שהרי הוא לא מזכיר שהארון גלה לבבל והוא לא מזכיר את דיר העצים. ואילו מהרישא של משנתנו משמע שסוברת שגלה לבבל [ראה בתוספות יום טוב] ומרבן גמליאל משמע שנגנז בדיר העצים.
8.2
ולאור שתי הסוגיות המקבילות משמע באמת שהרמב"ם פסק כשיטת רשב"י כפי שהביאה עולא במסכת יומא.
9.
הערה כללית: בסוגיה יש מחלוקת היסטורית עובדתית. וקשה מאד, כיצד לא היתה ידועה בוודאות היכן נגנז הארון - שהיה קדוש ומרכזי בבית המקדש [אמנם הוא לא שימש לצורך העבודה היום יומית בבית המקדש].
9.1
בפשטות, הארון לא היה גלוי לעם ישראל אלא לכהן הגדול וממילא לעם לא היו ידיעות ספציפיות לגבי הארון ולא ידעו לאן הוא "נעלם".
9.2
ואולי זהו עצם העניין, שמשמים גזרו שלא תהיה וודאות היכן נמצא ארון הברית!
9.3
ובאופן כללי ראוי לציין שהרבה עובדות היסטוריות מזמן הבית [גם לגבי בית המקדש הראשון וגם לגבי בית המקדש השני] לא ידועות לנו באופן ברור [ראה דוגמא במשנה הקודמת שהזכירה את שמות נושאי התפקידים במקדש ובגמרא הובאה מחלוקת אם הם שימשו בדור אחד או בדורות שונים]
10.
ובסוגייתנו - מסכת יומא דף נג:
יש להוסיף כמה הערות:
גמרא. משנגנז לא קתני, אלא משניטל. תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר +דברי הימים ב' לו+ ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. רבי שמעון בן יוחאי אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר +ישעיהו לו+ לא יותר דבר אמר ה' - אלו עשרת הדברות שבו.
רבי יהודה (בן לקיש) אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר +מלכים א' ח+ ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה.
ופליגא דעולא, דאמר עולא: שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי: וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה - הא דאמרן +דברי הימים ב' לו+ ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', שניה מאי היא? דכתיב - +איכה א+ ויצא מבת ציון
הגמרא מציינת שמשנתנו היא כדעת מי שסובר שהארון גלה לבבל.
11.
תוספות מסכת יומא דף נג עמוד ב:
תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל - אף על גב דרבי יהודה אומר במקומו נגנז ופליג בסיפא גבי כן ולא פליג ברישא אארון י"ל פליג בברייתא ברישא אארון.
בדין שמוזכר בסיפא של משנתנו רבי יהודה חולק על תנא קמא, ומשמע שלגבי הנושא שברישא רבי יהודה מסכים. זאת אומרת, שרבי יהודה הוא זה שסובר שהארון גלה לבבל.
11.1
ונראה ששאלה נסתרת של תוס' היא, מדוע הגמרא מציינת "תנא כמאן דאמר ארון גלה לבבל" ולא אומרת בפירוש שמדובר בתנא רבי יהודה. ואומר תוס' שמוכרחים לומר שרבי יהודה במשנה חולק על כל הנזכר גם ברישא והוא סובר שהארון לא גלה לבבל, מפני שכך אומר רבי יהודה בברייתא. ושואל תוס' , מדוע לא מוזכר במשנתנו שרבי יהודה חולק על תנא קמא גם ברישא, עונה תוס', אם דברי רבי יהודה אמורים בברייתא אין צורך גם להזכירו במשנה [כך מפרש "מתיבתא", הערה סא]. מכאן נוכל להסיק עיקרון בעריכת המשנה, שרבי יהודה הנשיא עצמו הסתמך - בעריכת המשנה - גם על דברי תנאים בברייתא!
11.2
ונראה להוסיף, שרבי יהודה הנשיא התכוון במשנה לפסוק שלא כרבי יהודה בברייתא אלא כ"סתם משנה" [כי הרישא במשנתנו לעניין הארון נחשבת כ"סתם משנה"].
12.
הערה: גם בדף הבא הגמרא ממשיכה לדון במקומו של הארון, וכסוגיה המקבילה במסכת שקלים דף טו.
